בס”ד הכל משתבש לטובה   נכנסתי הביתה וזרקתי את התיק על הרצפה. הרגשתי איך הדמעות עולות בעיניי ורצתי לחדר בכעס. אוף! למה הילה חייבת לנסוע?

בס”ד     הכיסא הריק דפנה נויבואר   יום ראשון בבוקר. בית הספר התמלא קולות, צחוקים וצעדים מוכרים. אבל כשאני נכנסתי לכיתה, הרגשתי מיד שמשהו

 יום אחד זה קרה, זה סוף סוף קרה. קוראים לי אריאל והמתנה שאני מדבר עליה היא אופניים. ביקשתי את המתנה הזאת ליום ההולדת. אני מחכה

  פעם היתה ילדה בת 8 בשם מעיין. היא אהבה לשחק במשחקי קופסה, להכין יצירות ובעיקר היא אהבה לשחק עם חברות. לילה אחד שמעיין הלכה

הסיפור שלי מתחיל כשהייתי בת שנתיים, גדלתי במשפחה עם שני אחים ושני הורים ,לאחי הבכור קוראים משה ולאחותי הגדולה ממני קוראים תהילה, להוריי קוראים אורטל

הייתי בדרכי לבית הכנסת כשאבי צעד לצידי , מחשבותיי היו נתונות למשהו שלמדתי היום , יותר נכון למישהו . דמות מיוחדת ומודל להערצה שלא חי

התעוררתי בבהלה לקול צעקה חזקה ועוצמתית. הלב שלי פעם במהירות. זה היה דוד, המפקד שלנו. דוד היה נער חסון וחזק, ותמיד ידע לעודד אותנו, ולכן

שלום אני אורי ,לומדת בכתה ג’ בבית הספר אורגד ואני רוצה לספר לכם על הנס הפרטי שקרה לנו בנר שישי של חנוכה. קיבלנו את אחי

במוצאי שבת האחרון הלכו יוסף וחיים יחד עם אבא לאירוע אבות ובנים בבית הכנסת. הדרך הייתה שקטה ונעימה, אבל כל אחד מהאחים חשב על משהו

קוראים לי נדב, וגדלתי בילדותי בעיר חיפה, בשנים שבהן שימש הרב יוסף משאש זצ”ל כרב הראשי שלהעיר. למרות שהייתי רק ילד, כבר אז שמעתי על

שלום לך יומן יקר, תודה לך שאתה עושה עימי חסד ומקשיב לכל אשר על ליבי.אנו גרים בשכונת שעריים, בכל יום אחר הצהריים, כל ילדי השכונה

יום ראשון בבוקר. בית הספר התמלא קולות, צחוקים וצעדים מוכרים. אבל כשאני נכנסתי לכיתה, הרגשתי מיד שמשהו חסר. תמר לא הייתה שם.   הכיסא שלה

הסיפור שלי התרחש בתקופה בה גרנו בכפר הנוער לילדים בסיכון.זה היה מקום מיוחד, עם הרבה ילדים, מדריכים, חניכים ומשפחות. כולם הכירו את כולם, והייתה תחושה

הכל התחיל בגלל כדור ספוג קטן וצהוב. הכיתה שלנו, ד1, התכוננה למסיבת ראש חודש חגיגית. על השולחן המרכזי, שכולו היה מכוסה במפה לבנה של שבת,

ביישוב קטן בדרום הארץ, גרה משפחת לוי השמחה. לאבא דוד ואימא דורית היו שלוש בנות: הודיה בת העשר, שמחה בת השמונה ורינה בת השש, שרק

זלדה רחל הייתה ילדה קטנה עם פזילה קשה בשתי העיניים, מגיל 4 שנים היא הסתובבה עם משקפיים גדולות עבות ומאוד לא מחמיאות.  זה גרם לילדות

לאחר מלחמת השחרור החליט הרב יוסף משאש לבקר את פצועי המלחמה. באחד מביקוריו פגש הרב פצוע מיוחד ששמו עמרם. הרב ועמרם התחילו לדבר ובאמצע השיחה

אוף! נמאס לי, אני יודעת שאני לא אמורה להתלונן, אבל קשה לי מאוד. נכון, יש אנשים שעוברים דברים הרבה יותר קשים, אבל גם לי קשה

הסיפור שלי מתחיל כאשר שנה לפני שעליתי, תוך כדי ששיחקתי בטלפון, פתאום אנישומעת”מה יש לכם להגיד לי?” שאלתי בחשש.“עוד שנה אנחנו רוצים לעבור לארץ ישראל,

שלום, קוראים לי יוסף דגן. אני תלמיד בכיתה ג’ בבית הספר “רמב”ם” כאן בבאר שבע. כשאני עומד בהפסקה במגרש והחול של הנגב נכנס לי לנעליים,

השעה הייתה שתיים בלילה כשנועה מצאה את המעטפה החומה בתחתית ארגז המצעים הישן. היא בסך הכל חיפשה שמיכה נוספת כי היה לילה מאוד קר בירושלים, אבל היד שלה נתקלה בנייר מחוספס, שלא הרגיש כמו השמיכה. על המעטפה לא היה כתוב שם, רק תאריך: 14 בספטמבר 2008. יום ההולדת שלה.  כשפתחה את המעטפה, היא הייתה בהלם. המילים “צו אימוץ” קפצו לה מהדף. את שאר המכתב המוח שלה לא קלט. “הקטינה נועה… הועברה למשמורת קבע… פרטי הורים ביולוגיים חסויים”.  נעה הסתכלה על עצמה במראה.

הייתי בבית של סבא וסבתא שלי, הטלוויזיה דלקה והשדרן דיבר על מהפכות באירן והפלת המשטר. סבא שלי שמע את זה ואמר לי: “דע לך שאיראן

יש אנשים שחושבים ששורשים הם דבר שרואים רק בעצים עתיקים, אבל אני יודע שהשורשים האמיתיים שלנו נמצאים עמוק בתוך הלב. הם אלו שמחברים אותנו למי

שלום, קוראים לי תפארת, ואני בת 7 וחצי. אני רוצה לספר לכם סיפור אמיתי ומיוחד שקרה לי, סיפור שלא אשכח לעולם. חשוב לי להסביר שאני

בגיל שלוש אובחנתי על הרצף האוטיסטי. בגיל תשע אובחנתי מחונן. ובין שתי האבחנות יש מסע שלא כתוב בשום דף. קוראים לי נועם. אני בן עשר,

  נועם היה ילד רגיל. בלימודים הוא היה מוצלח, הוא היה חביב על כולם ותמיד היו לו חברים בקרבתו. אבל כשהוא היה הולך הצל שלו

גל, תלמידה בכיתה ב’ בירושלים, אוהבת מאוד ללמוד בשיעורי תורה. היא אוהבת לשמוע את הסיפורים על האבות והאימהות, ותמיד יש לה שאלות. יום אחד למדו

שמי מרתה נולדתי בשנת 1925 בוורשה שבפולין. יש לי שני אחים יאנק וסאשק ושני הורים. היה לנו בית נוח ומרווח, גינה גדולה ברחוב שקט ופארק

הילה חייבת לנסוע? למה היא  חייבת להשאיר אותי לבד? מאז שאני זוכרת את עצמי היינו ביחד. לא עזבנו אחת את השנייה אף פעם, אפילו לא

נועם היה תלמיד בכיתה ב’ שאהב לצייר יותר מכל דבר אחר. במשך שבוע שלם הוא עבד על ציור מיוחד לתחרות הבית-ספרית: “הגינה הקסומה שלי”. הוא

השעה הייתה שש בערב, והאור בחדר האומנות של בית הספר “אלונים” החל להיחלש. אורה עמדה מול הקנבס הלבן, הידיים של רועדות מעט, בעוד שבוע יתקיים

נהוראי אהב לרוץ. בכל יום אחרי סיום הלימודים בבית – הספר, המגרש היה מתמלא בצעדיו. הנעליים הכחולות ננעלו במהירות, וריח סיבי הדשא היבש ליווה את

ב”ה                                                                                                                  שמואל יצחק ישראל   הסופגניה שבלב הכירו: שם : יוסלה          משפחה : לוי                גיל : 29        אופי : אוהב לעשות מכל דבר בדיחה שם

בס”ד                                                 

  בס”ד.                                               

בס”ד                                                 

בס”ד                                                 

בס”ד                                                 

חלק 1: הטיסה לסין והמכתב: “אנחנו אבדנו.” אי שם, בוונצואלה הרותחת, חיה משפחה. שם האבא חוסה, שם האימא מריה, ושני הילדים ולנטינה ודניאל. יום אחד

תגידו, אתם אוהבים ספרים? אני מאוד אוהב. תקשיבו שמעתי שיצא ספר בשם “הקופסה המסתובבת”  שמעתי שהוא ספר מעניין ומרתק . מספר האנשים שהמליצו לי עליו

  אני ויואב היינו החברים הכי טובים. היינו משחקים יחד כדורגל בכל הפסקה, מחליפים קלפים ונפגשים אחר הצהריים.אבל ביום שלישי, משהו השתנה. אופק, שנחשב לילד

מאיה חיכתה מאוד ליום ההולדת שלה. היא סימנה ביומן כל יום שעבר ודמיינה כל לילה איך תיראה המסיבה שלה. בבוקר יום ההולדת שלה היא קמה

פעם אחת הייתה ילדה שאהבה סוסים. קראו לילדה אדל. אדל אהבה סוסים מגיל מאוד קטן. תמיד רצתה שאבא שלה יקח אותה לחוות חניאל לראות סוסים.

היער האפל כתבה: תהל גואטה כיתה: ד2 היה היה ממלכה מפוארת , היו שם בתים, כולם היו שמחים .                     יום אחד לממלכה הגיעה כרכרה מפוארת

היי קוראים לי ספיר, אני בת 11, ואני רוצה לספר לכם על הדבר הכי מגניב שקרה לי, אבל אסור לכם לגלות לאף אחד, בסדר? מוכנים?!

ב”ה     שלום, קוראים לי אלין. אני בכיתה ה’, ואני אוהבת לקרוא. רק שאין לי ספרים בבית אז אני קוראת ספרים רק בבית הספר

  היו היה פעם 2 ילדות תאומות, שמן היה נוי ולינוי. שחיו בעיר בשם “טוקיפס”.  בטוקיפס היו להן הרבה חברות והן היו ממש מקובלות.  פעם

  לפני המון שנים חיה משפחה קטנה בלונדון. לאבא קוראים רון והוא עובד במכולת של השכונה. לאמא קוראים שרה והיא שוטרת. והיו עוד שני אחים

                               שלום אני נעמה אזולאי , בת שלוש עשרה  . יש

  נועה וטליה היו החברות הכי טובות מאז שהיו יחד בגן. הן גרו באותו בנין, למדו באותה הכיתה, ושיחקו כל יום אחרי בית הספר. הן

  למאיה היו אצבעות שתמיד היו מלוכלכות בצבע. בבית ספר קראו לה ”ילדת הקשת”, כי תמיד היו לה כתם כחול על הלחי או פס צהוב

  שחר וירדן החברות הטובות מכיתה ה’ נהגו לבלות הרבה ביחד. בזמנם החופשי הן היו מכינות צמידים, עושות יצירות, מכינות עוגיות, ולומדות. הן כמעט עשו

לדור יש את חנות הממתקים הכי יפה וצבעונית עם כל סוגי הממתקים שיש בעולם. בוקר אחד דור פתח את חנות הממתקים שלו וראה שחצי מהממתקים

היו הייתה ילדה שקראו לה רומי רומי  הייתה עם צמה ארוכה מאוד בצבע סגול. רומי אהבה מאד שוקולד. במקום ארוחות בוקר , צהרים וערב היא

  שלום השם שלי הוא אריאל ויש לי שתי אחים אח ואחות בשם רפאל ואנה והיום נספר את הסיפור שלי בגן הראשון שלי חששתי ללכת

  ביום ראשון אבא שלי אסף אותי מבית הספר, כבר מרחוק ראיתי אותו מחכה לי, כשראיתי את אבא שמחתי מאוד, כי אני אוהבת שאבא שלי

  קוראים לי שירה ואני לומדת בכיתה ג׳ בבית ספר בר אילן, ואני רוצה לספר על האוטו של אבא שלי. לאבא שלי יש אוטו, האוטו

חד קרן ללא קרן   ביום חמישי חזרתי מבית הספר עייפה וקצת רעבה. הנחתי את התיק ליד הדלת וחיפשתי משהו לאכול. הייתי ממש עייפה מהלימודים

  מצילי העירייה   גשם חזק ירד ברחוב הלל  שבו היו השלושה שוחחו נריה,יוסף וישי, “נפגש בארבע וחצי בתחנה” אמר ישי “תביאו מעילים” אמר נריה.

בס”ד חייזרי הפיצה “לא לצאת מהבית ” אמר אבא מי שיצא לא יקבל פיצה. ברוסלי  גיחך והכניס גבינה צהובה לכיסים. לפני שאב ואמא יצאו נשמעה

היו היה פעם ילד ושמו איתמר, תלמיד בכתה ד’ מראשון לציון.  הוא היה מאוד סקרן וחכם אבל לפעמיים היה עושה קצת שטויות. איתמר אהב מאוד

בחרתי לכתוב סיפור על הרב יוסף משאש כיוון שהוא דמות החמ”ד השנתית וכיוון שהוא רב שהיה באלג’יר ובמרוקו, משם הגיעה המשפחה שלי.   בעיר מקנס

    חנוכיות בגינה /רננה כיתה ג חבורת ילדים נפגשה בגינה השכונתית כדי לדבר על חנוכה.כל אחד סיפר בהתלהבות איך נראית החנוכייה שלו, וכולם הקשיבו

גלגולו של ספר תורה אני רוצה לספר לכם על ספר התורה של המשפחה שלי, שעבר גלגולים מגרמניה עד לארץ ישראל, לפני כ-125 שנה, שם הגה

בזמן שסבא שלי יאיר  היה נער בן כמעט  13 הוא נהג לחזור מבית הספר ולהסתגר בחדרו. הוא היה בן יחיד , ההורים שלו נפטרו כשהיה

שמעון התעורר בבהלה מן השינה. שטף את פניו החיוורות והדואגות ונשם לו נשימות כבודות. יהודה, אחיו, לא הבין מה אירע, ושאל את שמעון, שמעון אחי,

רציתי לספר על נס שקרה לי ולמשפחה שלי לפני בערך שנה וחצי אבא שלי היה בצבא הוא לחם בעזה, והיינו ביחד עם אמא שלי במשחקייה

  ”דוד, תמסור לי את הכדור” אמרתי בהפסקה בבית הספר לחבר שלי. ראיתי שהוא לא כל כך מרוכז במשחק, אז שאלתי אותו: “היי, דוד מה

מתקפת הזומביםהיה היה ילד ושמו בר. לבר היה חבר טוב ושמו דוד, שניהם בכיתה ה’. לילה אחד, כשבר ישן אצל דוד, הם שמעו רחש רחוק

הרעיון החכם של מיכל היה הייתה פעם ילדה בשם מיכל.  מיכל היא נערה בוגרת בת 12. למיכל יש 4 אחים והיא האחות הבכורה. היא גרה

המקרה שלמדנו ממנה משהו גדול אורי הוא תלמיד בן 10 הלומד בכתה ד’ בירושלים. אורי הוא תלמיד חברותי, חכם ובעל טוב לב. לאורי לא היו

ציור הקסמים של הילי ילדה ושמה הילי אהבה מאוד לשחק ובעיקר לצייר.  היא כל כך אהבה לצייר שבלילה היה לה מאוד קשה להירדם. כי כל

בס”ד   הלב של רחל/ רוני אברהמי ד’ בנות מחנכת- רננה גלצר   רחל הייתה ילדה רגילה בכיתה ד’. היא אהבה לצייר, אהבה משחקי קופסא,

החטיפה לחלל לילה אחד לפני המון המון שנים, שמעתי קול מוזר. הייתי לבד בחדר, החדר כולו היה חשוך. קמתי מהמיטה והצצתי מבעד לחלון. היה שם

  בנתיים הכירו את דוד, ילד טוב ואהוב על כולם והחלום הכי גדול שלו הוא לנסוע לירושלים, עיר הקודש, בשביל לשים פתק בכותל.דוד לא גר

בס”ד מעשה קטן-גדול /גד סמט 11 שנה לפני קום המדינה , חושך בחוץ . צביקה הסתכל ממיטתו אל חלון חדרו, ושוב פעם הקול החזק דובר

חברים או שליחים? (מאת הלל קרל, כיתה ה4 בנות)  אריאל היה ילד מקובל בחברה, תמיד היה אצל חברים או מזמין אותם. פעם אחת הוא הגיע

התפילה של שלמה   פעם היה ילד שקראו לו שלמה, והוא כל הזמן היה מקבל ציונים נמוכים. הוא הרגיש שממש קשה לו ללמוד ולהצליח. שלמה

בס”ד       התוכי קוקי   לאדם היה תוכי נקבה שקראו לה קוקי.  היא הייתה יפהפייה, הנוצות שלה היו בצבעי השמש. אדם מאוד אהב

המסע המופלא  בעקבות הרב משאש   היי אני שלומי ,בן 11 וחצי ואני הנין של הרב משאש. אני הולך לספר לכם סיפור הכי מטורף ששמעתם

     בס”ד   הממתקים של מיכל   היה היתה ילדה בשם מיכל, היא גרה ברחובות. יש לה שני אחים-אח אחד ואחות אחת, ומיכל בת 5, 

  בס”ד   דוד הודיה והקופסא היה היה פעם ילד שקוראים לו דוד.  דוד מאוד אהב לצייר, לרקוד, ואפילו  לשיר. אבל יותר מכל אהב דוד

ילד כוכב גבוה, גבוה מעבר לעננים, במדינת הכוכבים חיו בשמחה ובשלווה משפחת הכוכבים. לכל כוכב היה אור מיוחד שמאיר ומחמם את ליבם של כל הכוכבים

עוד יום, שאני קם בבוקר ורואה מהחלון את הכלב של השכן, הוא תמיד מעיר אותי !! ואני רוצה לישון!! אז אני צועק: “מה אתה נובח

אבא רצה לפנק את הבן שלו יואב הוא חשב איך לפנק אותו? לאחר כמה דקות עלה לאבא רעיון למה שלא נעשה יום כיף ליואב? נעשה

היי קוראם לי  דניאלה,ואני בת 11  ובגיל שלוש התחלתי לרקוד בלט. אני כלכך אוהבת לרקוד, תמיד כשאני רוקדת אני מרגישה שאני משוחררת. החלום הכי גדול

הסיפור הזה מסופר על ילדה בשם הלנה. היא רוצה להירשם לתחרות כישרונות אבל היא לא יודעת מה היא תעשה שם. הלנה ישבה בחדר וחשבה וחשבה

הנסיכה ריילי – אופיר כהן כיתה ב3  המורה לימור אהרון  רכזת שפה המורה שילת עירוב  ממד עוז  אמא של הנסיכה ריילי המלכה לונה הייתה רודפת

בס”דהשעון המסתוריליה סעדה כיתה הבית ספר עוז ראש העין המורה שילת עירוב רכזת שפה  בעולם הקוסמים יש שעון מסתורי,אף אחד לא יודע מה הוא עושה,רק

יום שישי בצהריים בארץ מרוקו הרחוקה קבעו יוסי ודניאל לשחק כדורגל בערב שבת  בשכונה. לאחר הדלקת הנרות יוסי ודניאל התחילו לשחק כשלפתע הם שמעו תפילה

ביום שלישי,  בתום יום הלימודים,  נשארו בבית הספר, עוז גבורה תפארת נצח ודוד. הם הלכו למגרש הכדורגל ושיחקו כדורגל . כשנצח בעט את הכדור לשער

טל היה ילד חכם, נבון, רגיש והיה אוהב לעזור לאביו, לאימו וגם לחבריו. אבל לטל היה קושי שהיה לו קשה להתגבר עליו- היה לו פחד

היו היה לפני כמה שנים ילד שקראו לו אריק ולאמא שלו קראו רחל והם גרו ליד היער.אריק היה עושה בכל יום בשעות אחר הצהריים המוקדמות,

סבא שמעון נולד במושב שער אפרים לפני שבעים ושתיים שנים. כאשר הוא היה בן חמש נולד לו אח בשם אבי וכשהיה בן 10 נולדה אחותו

היה היה ילד ושמו יונתן.  יונתן מאוד אהב לקיים מצוות, להתפלל, לתת צדקה לעניים, כיבוד הורים, עזרה לזולת. יום אחד יונתן ראה איש עני מקבץ

ביום חמישי אחד סבתא וסבא קראו לנו ואמרו לנו. יש לנו רעיון מיוחד. סבא חייך חיוך גדול ואמר: ” חשבתי על משהו כיפי” נעשה מסיבה

קטיף תותים הוא דבר מיוחד כי כמעט כל המשפחות בישראל הולכות אליו פעם בשנה -בשנתיים. המשפחה שלנו – יהל אני אורי אחותי טל אבא שלי

רוצו מהר! התחבאו! תנעלו מהר את השערים והדלתות . לא לצאת מהבתים . היום חג השבועות השנה 1941 . בשנה הזו היה ” פרהוד” ,

בעיר רחובות הרחוקה גדלה ילדה שקראו לה הדסה. הדסה היתה ילדה מבולגנת מאוד, אבל היה דבר אחד שהיה גורם לה לסדר מידי פעם את החדר