תאונת דרכים

קוראים לי איה אני גרה בקליפורניה ההורים שלי כמעט כל הזמן בנסיעות עסקים עכשיו אני משחקת במחשב פתאום אמא שלי צועקת מהסלון “מתוקה אנחנו יוצאים יש אוכל במקפיא ואם מישהו מצלצל לבדוק מי זה בסדר?” “טוב אמא” צעקתי מהחדר הם יצאו שמעתי את הדלת אחרי שעה משחקים צלצלו בדקתי מי זה וראיתי שוטרים לא הבנתי מה הם עושים פה אבל פתחתי אחד השוטרים אמר:”אין לנו הרבה זמן אז פשוט בואי בלי לשאול שאלות” אמרתי לו שקודם אצטרך להודיע לאמא שלי אבל הוא לא התייחס אז שמתי נעליים ובאתי נכנסתי לרכב ובמשך כל הנסיעה הם רק דיברו על תאונות דרכים שהגענו הגענו לוילה שהייתי קטנה אני זוכרת שהלכתי לוילה הזאת כבר כמה פעמים ואז נזכרתי זאת הוילה של דוד שלי גם הוא היה בנסיעות כל הזמן אבל עדיין לא הבנתי למה הביאו אותי לכאן נכנסתי לוילה וחיכתה שם נערה ששאלה אותי איך קוראים לי עניתי לה ואחרי זה היא שאלה אותי אם אני רעבה בהתחלה התביישתי אבל אחרי הרגשתי בנוח שאלתי אותה למה הביאו אותי לכאן בהתחלה היא שתקה אבל אחרי היא הסכימה לספר:”ההורים שלך נפצעו בתאונת דרכים ועכשיו הם בבית חולים הם בקושי יכולים לזוז לדבר ובקושי לנשום!” לקח לי זמן לעקל אבל בסוף עיקלתי שאלתי אותה איך זה קרה היא אמרה:”משאית פגעה ברכב של ההורים שלך” ודרך אגב קוראים לי אווה. עברו יומיים בקושי הצלחתי להירדם אווה הודיע שהיום אנחנו הולכות לגן חיות. עבר כבר חצי שנה וההורים שלי עדיין בבית חולים. עבר כבר שנה ואווה צעקה “הפתעה” “יום הולדת שמח כבר שכחתי שיש לי יום הולדת אחרי שפתחתי את כל המתנות שאווה הביאה לי היא אמרה שיש לה עוד הפתעה בשבילי שאלתי אותה מה ההפתעה אבל היא לא הסכימה לגלות אז התארגנתי, שהיינו ברכב אווה אמרה שאני צריכה לשים כיסוי עיניים שמתי בלי להתווכח והתחלנו בנסיעה שהגענו הגענו למבנה [ככה הרגשתי] נכנסנו לתוכו שאלתי את אווה אם אני יכולה להוריד את הכיסוי היא ענתה: “לא” “עכשיו?” “לא” עכשיו??” “לא” “עכשיו???” “כן”  את יכולה להוריד את הכיסוי שהורדתי את הכיסוי עיניים לאט ראיתי שני אנשים יושבים על מיטות בהתחלה לא הבנתי מי שני אלה אבל לאט לאט קלטתי שהם ההורים שלי שאלתי את האחות בחדר אם אני יכולה לחבק אותם היא ענתה לי כן קפצתי על שניהם אחרי זה האחות אמרה שהם סיימו את הטיפול והם יכולים להשתחרר הביתה עוד היום לאחר שלוש שעות הייתי כבר בבית והתגעגעתי גם לוילה שחייתי בה שנה! ולאווה שהייתה כמו אמא שנייה שלי במשך כל התקופה הזאת אבל לפחות אבא ואמא שלי הבריאו ויצאו בחיים מהתאונה הזאת וגם לפחות זה נגמר ב:”סוף טוב הכול טוב!”