סיפורו של סבא

“טוב סבא, אני לא יודע מאיפה להתחיל” אמר כרמי
“נו, אתה יושב פה איתי על כוס שוקו אז פשוט תשפוך”
“לשפוך את השוקו?” שאלתי בנימה צוחקת
“לא” חייך סבא “תשפוך את מה שיושב לך בלב…”
“בסדר” אמרתי בהקלה, “הכול התחיל בשיעור חשבון”
“אוך גם אני לא אהבתי חשבון” אמר סבא,
“המורה חילקה היום את המבחן. הייתי בטוח במיליון אחוזים שאני אקבל ציון טוב, אבל
קיבלתי ציון גרוע”
“לפני שאתה אומר לי כמה קיבלת, אני רוצה שתגיד את הדבר הכי חשוב- שאם אתה עונה
עליו כן, אתה מקבל ממני מאה בתור מחנך!”
“מה?”חשתי סקרנות,
סבא שאל : “התאמצת? יודע מה לפני שאתה מספר לי אם כן או לא, בוא נחזור כמה שנים
אחורה כשאני וסבתא באנו ליישב את חבל יתיר ונתקלנו בהרבה מכשולים”.
“כמו מה?” שאלתי
“אני סיפרתי לך את הסיפור של העקירה?”
“מה, איזו עקירה?”שאלתי,
“אני אספר לך. כשהגענו להתיישב כאן הכול היה חום ויבש, אבל אנחנו החלטנו שאנו משנים
את התמונה לצבעונית”.
“אבל סבא, זה קשה פשוט להפוך משהו שאנחנו רוצים לדבר אחר!”
“או, זה מה שנקרא מחשבה יוצרת מציאות” ענה סבא,
“אה, אני יודע מה זה” אמרתי “יש לי דוגמה ממך, ידוע שאתה ממש אוהב עוגת שמרים,
המחשבה שלך היא לגמור את כל העוגה ובמציאות אתה באמת עושה זאת, והמכשול הוא
שסבתא תתפוס אותך על חם”
“חה חה” צחק סבא “דוגמה מצוינת, אתה יודע מה עוזר לנו להגיע למציאות שאנו רוצים?”
“מה?” שאלתי
“כוח הרצון” ענה סבא “אם מאוד חשוב לנו להגיע למשהו, אנחנו נתאמץ עם כל כוח שלנו,
ובעזרת השם נשיג אותו”.
“ואוו” התפעלתי
“כן” המשיך סבא “אתה יודע שבתור חקלאי גם אני נתקלתי במצבים שהתאמצתי נורא להגיע
למשהו ובסוף הכול השתבש, לדוגמה כששתלתי פירות ובהתחלה הכול ממש הצליח אבל
מזג האוויר היה ממש קשה לגידול הפירות, בעיקר לא הבנתי מה הניסיון של ה’ מולי, הרי
אני חקלאי שבא ליישב את האדמות הקדושות של ארץ ישראל מיד הערבים, וה’ שולח לי
מזג אוויר לא טוב וחרקים מזיקים, עד כדי כך שהגעתי למצב שהחלטתי לעקור את כל עצי
הפרי שגידלתי וזה היה לי מאוד קשה, אבל בסוף תמיד צריך לזכור שהמכשולים שאנחנו
נופלים בהם, הם רק מעלים אותנו עוד קומה, וזה מה שבונה אותנו, ובזכות המחשבה הזאת
נכנסה בי אנרגיה חיובית ומרוממת ובזכותה החלטתי לנטוע זיתים וגפנים ותראה מה נהיה
כאן כל שנה, אתם באים לכאן בסתיו למסוק זיתים ובקיץ לבצור גפנים. נכד אהוב שלי , אני
מאמין בך שתמיד תצליח להתגבר על המכשולים שלך”.
המילים שסבא אמר לי נחקקו עמוק בליבי, מה שנותר לי ממנו אלו רק זיכרונות וכל פעם
שאני נמצא בקושי אני מזכיר לעצמי את השיחה הזו. הכי טוב להיות מודע שיש מישהו
שתמיד שם כדי לעזור לי. סבא היה אדם שיש הרבה מה ללמוד עליו, איך להיות אמיתי,
אמיץ, אופטימי ותמיד יסודי. וחוץ מהכישורים שלו הוא היה מקדיש זמן גם בשבילנו, הנכדים,
מספר לנו משלים לפני השינה ומתעניין בנו. סבא חם ואוהב כמו דוב גדול שאפשר לחבק
אותו.
אני יכול להיות בטוח שאם אני אצטרך משהו הוא תמיד שם למעלה. סבא אני אוהב אותך.
סבא שלי יעקב (יקי) עשהאל נפטר מסרטן בשבת פרשת פנחס התשפ”ה
יהי זכרו ברוך.