פעם היו אנשים מיושנים מאוד. אני חלק מהדורות של האנשים המיושנים הללו, וברצוני לספר לכם סיפור עבר ישן.
החבר הכי טוב שלי קוראים לו יואב. אנחנו באותה כיתה, כיתה ד’1, ואני תומר. אני מפחד מאוד שכשאהיה זקן, גם לי יקרה מה שקורה לזקנים האחרים. יום אחד אמרתי ליואב שחייבים ללכת למפה מסתורית. המפה הייתה רחוקה מאוד מהמקום שבו אני ויואב גרים. אמא שלי אמרה שמסוכן ללכת לשם לבד, אז היא החליטה לבוא איתנו.
עברנו דרך ארוכה, וסוף סוף הגענו ליעד. רעדתי בכל הגוף מפחד. פתחתי את הדלת עם אמא שלי, מחזיק חזק בידית כדי שלא ישאבו אותי פנימה. כל אחד מאיתנו החזיק בשני – אני, אמא ויואב. אפילו אמא שלי הייתה לחוצה מאוד. מצד אחד רציתי להגשים חלום, אבל מצד שני פחדתי שהכוח המסתורי ישאב אותי לתוך החדר. פתחנו את הדלת, ואז… אמא שלי והחבר הכי טוב שלי נשאבו פנימה! לא האמנתי שנשארתי לבד.
התקשרתי מיד לאבא וביקשתי ממנו שיבוא להסיע אותי הביתה. שלחתי לו את המיקום וחיכיתי. בינתיים גללתי בטלפון עד שאבא הגיע. כשהוא בא, נכנסנו מהר למכונית. כל הנסיעה, אני ואבא דיברנו על מה שקרה. כשהגענו הביתה, סיפרתי לכל האחים והאחיות שלי.
למחרת בבוקר התארגנתי לבית הספר, רק עם עזרת אבא. הייתי עצוב מאוד. כשנכנסתי לכיתה, כל הילדים הסתכלו עליי ולא הבינו למה אני עם הראש כלפי מטה. בהפסקת עשר סיפרתי לכולם. בהתחלה הם לא הבינו מה אני רוצה מהם, אבל אחר כך כל אחד התנצל על ההתנהגות שלו. כמובן שסלחתי לכולם, כי הם לא ידעו וזה לא היה באשמתם.
חזרתי הביתה מבואס. קבעתי להיפגש עם חבר אחר שלי, עומר, שהוא בין החברים הטובים שלי. דיברנו על מה שקרה והחלטנו מה נעשה אם זה יקרה שוב למישהו. אחר כך שיחקנו כדורגל. הוא נתן לי לנצח בכוונה כי ידע שאני מבואס. בסוף, כל אחד הלך לביתו. נפרדנו ואמרנו “ביי, נתראה מחר בבית הספר”.
כשהגעתי הביתה, חיבקתי את אבא. עשיתי כאילו מחבק גם את אמא, למרות שהיא לא הייתה שם. אבא אמר שנלך אחר הצהריים לראות מה קרה שם, האם הם עדיין חיים או לא. שוב נלחצתי מי לא היה נלחץ? במיוחד כשהחבר הכי טוב שלך ואמא שלך נעלמו שם פנימה.
נסענו למפה המסתורית וכל הדרך פחדתי ורעדתי, אבא ניסה להרגיע אותי אבל זה עזר רק קצת. כשהגענו פתחנו את הדלת, נכנסנו פנימה… ולא האמנו למראה עינינו! ראינו אותם משחקים קלפים! “היי!” הם אמרו לנו. “מה?! אתם חיים?!” צעקנו. הם סיפרו לנו את כל הסיפור. מסתבר שרוח רפאים הייתה שם, אבל היא עזבה. זה היה סיפור ארוך. חזרנו הביתה מותשים לגמרי.
למחרת סיפרתי לכל הכיתה מה שקרה. יואב סיפר את החלק שלו, וכל הכיתה נקרעה מצחוק מהאופן שבו הוא סיפר את זה. אפילו אני נקרעתי מצחוק. חזרתי הביתה, ישבתי על הספה והתחלתי לראות סרט. זה הדבר היחיד שמרגיע אותי במצבים כאלה
