סיפור ארוך שעליתי

הסיפור שלי מתחיל כאשר שנה לפני שעליתי, תוך כדי ששיחקתי בטלפון, פתאום אני
שומעת”מה יש לכם להגיד לי?” שאלתי בחשש.
“עוד שנה אנחנו רוצים לעבור לארץ ישראל, יהיה לך יותר טוב שמה מרוסיה” הם אמרו.
“מה?? למה? אבל מה עם החברות שלי? אני לא רוצה לעבור למקום כי אולי לא יהיה לי
חברות שם? טוב לי פה, יש לי פה חברות” אמרתי בבהלה גדולה. דפיקות בדלת של החדר
שלי… “כן” אני עונה. הדלת נפתחה ואני רואה את ההורים שלי..
“יש לנו משהו חשוב להגיד לך, אז תקשיבי טוב!” הם אמרו והיו רציניים.
הייתי מאוד מופתעת ומבולבלת. אני לא רוצה לעבור ולעזוב את החברות שלי מרוסיה.
וגם פחדתי שאני לא אתחבר לחברות בישראל.
ההורים שלי ענו:”בטח יהיה לך שם טוב. בהתחלה יהיה קשה, אבל אחר כך את תתחברי
ויהיה לך הרבה חברות”
למוחרת, שהתארגנתי לבית הספר, הייתי עצובה בתוך הלב, אבל לא ראו את זה מבחוץ.
גם כשהגעתי לבית הספר, לא היה לי כוח ללמוד ולשחק עם חברות. הייתי עצובה. החברות
שלי שאלו אותי:”מה קרה? למה את עצובה?” ואני לא רציתי להגיד להם את האמת, לכן
שתקתי ולא עניתי להן. רק ביום האחרון ללימודים, כשבאתי לבית הספר ודפקתי בדלת של
הכיתה שלי, כל הכיתה כבר ידעה שאני עוזבת, אז הם כולם חיבקו אותי ונפרדו ממני.
הגיע היום שהיה ממש חשוב בחיי… ביום הזה הייתי מוכנה לעבור לארץ ישראל…
כשהייתי בטיסה היו לי הרבה מחשבות: האם אני אתחבר לכולם? מעניין איך הבית
ספר?הייתי מאוד מרוגשת. בסוף כשהגעתי לישראל הכל היה בעברית ולא הבנתי שום מילה.
הגעתי בלילה מאוד מאוחר הביתה בישראל, ואז ישר הלכתי לישון וכשקמתי בבוקר כולם היו
ישנים חוץ מאמא שלי, היא יצאה החוצה ואני גם יצאתי איתה. אחר כך שתינו תה ביחד
ודיברנו. אמא שלי אמרה לי שהיא רגע הולכת להביא משהו. היא פגשה את השכנים
החדשים שלי, קודם חשבתי שזה אמא ובת וחשבתי טוב שיש פה בת שהיא רוסיה ואז…
הבנתי שזה בן… אופס..
היה לאמא של הילד הזה 3 ילדים והיה שמה בת ועוד הפעם חשבתי ש:”יש סופסופ יש
מישהי שזה בטח בת” מתי שהיא באה לבקר אותנו אני ראיתי שהיא בת ..6 בקיצור, לא היה
לי עם מי לשחק. טוב.. הגיע היום שהלכתי לבית ספר בפעם הראשונה. מלא בנות מהכיתה
שלי באו לדבר איתי ואני לא יודעת עברית אז לא הבנתי מה הם רוצות, זה קצת הבהיל
אותי. אבל מה שהציל אותי זה היה הצלצול שנגמרה ההפסקה. נכנסנו לכיתה וראיתי ילדה
לוקחת דף, חשבתי: טוב אם היא לוקחת אז אני גם יכולה, קמתי בשביל לקחת את הדף
וציירתי בית. מתי שהמורה רצתה לראות את מה שציירתי, היא אמרה לי שזה יפה ושלזה
קוראים בית. זה היה המילה הראשונה שלי בעברית..! מתי שסוף סוף נגמר הבית ספר
עליתי להסעה וישבתי ליד חברה שלי שדיברה רוסית ודיברנו כל הזמן עד שהגענו לקיבוץ.
אנחנו הלכנו ביחד לבית כי היא הייתה שכנה שלי. בסוף הסתדרתי אם השפה ועם החברות.
אני שמחה שעליתי לארץ, כי פה ממש יותר כיף ובבית ספר מעוד כיף לי להיות בבית הספר
הזה ולהיות עם חברות שלי. תודה לאבא ואמא שלי שאמרו לי שיהיה לי בישראל יותר כיף!