המסע שלי

שלום, קוראים לי אנאל סיבוני. אני לומדת בבית ספר “נועם”, בכיתה ד’2 בעיר נתניה. היום אני רוצה לספר לכם על סיפור העלייה שלי. נולדתי בצרפת, בעיר מרסי. למדתי בבית ספר שקוראים לו “בני אלעזר” מכיתה א’ ועד תחילת כיתה ג’. בבית הספר שבו למדתי בצרפת היה לי מאוד כיף .היו לי חברות טובות, הייתי הולכת אחרי הלימודים לבית שלהן והן היו באות אליי. מאוד אהבתי את המורות שלי ואת המנהלת. בבית הספר בצרפת לא היינו צריכות להביא קופסאת אוכל, אלא בית הספר עצמו היה נותן לנו ארוחות. גם אם רצינו להביא אוכל או חטיפים מהבית, לא היו מרשים לנו. היינו מתחילות את הלימודים בשעה 8:00 בבוקר ומסיימות בשעה 17:00 בערב. בכיתה שבה למדתי היו בנים ובנות, והמורות שלימדו אותי, לצערי, לא היו יהודיות. בצרפת למדנו כל השבוע חוץ מיום ראשון, ובימי שישי לאחר הלימודים הייתי הולכת באופן קבוע לאכול אצל סבתא שלי. כשההורים שלי הודיעו לי שאנחנו עושים עליה לישראל, הייתי ממש עצובה. לא ידעתי איך להתחיל לספר לחברות שלי. כשסיפרתי להן שאני עוד מעט עושה עליה לישראל  ולא אפגוש אותן יותר, הן בהתחלה חשבו שאני משקרת ולא האמינו לי. אמא שלי כמובן הודיעה למחנכת, והיא סיפרה לבנות הכיתה. כולן היו בהלם. בכינו ביחד והן אמרו שהן מאוד יתגעגעו אלי. אלו חברות שאני מכירה מגיל קטן. ביום האחרון, כשנפרדתי מהן, הבאתי לכל בנות הכיתה מתנות, והן כתבו לי מכתב פרידה שמאוד ריגש וחימם לי את הלב. בתחילת כיתה ג’ עליתי לארץ  ישראל. ההורים שלי חיפשו בית ספר שיתאים לי, ולאחר חיפושים הם מצאו את בית ספר “נועם”. ביום הראשון הגעתי לבית הספר מאוד לחוצה: האם הבנות יקבלו אותי יפה?! האם יהיו לי חברות ישראליות?! איך אסתדר ומי תהיה המורה שלי? בימים הראשונים היה לי מאוד קשה. היו בנות שצחקו עליי והעליבו אותי שאני לא מדברת טוב עברית ושיש לי מבטא. בכיתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני יותר לא רוצה ללכת לבית ספר הזה ואני רוצה לחזור לצרפת .הרגשתי לא בנוח. בצרפת הייתי התלמידה החרוצה והחכמה של הכיתה ,וכאן בישראל הרגשתי התלמידה שלא מבינה ולא יודעת. באותו יום אמא שלי התקשרה למחנכת וסיפרה לה שנפגעתי מאוד. המורה אמרה שזה ממש לא בסדר ושתטפל בענין. לאחר כמה ימים, ראיתי שהבנות מתנהגות אליי בצורה מכבדת ונעימה יותר. הן התחילו להכיר אותי ולהיות חברות שלי, וזה נתן לי הרגשה טובה וביטחון להגיע ללימודים. דבר נוסף שהרגיע אותי הוא שבכיתה היו עוד כמה בנות שמדברות צרפתית. כשלא הבנתי מה המורה מסבירה, הן תרגמו לי, וזה עזר לי להשתתף בשיעור ולהרגיש חלק מהכיתה. אני רוצה להגיד לכם שאני נמצאת בישראל יותר משנה ואני מאד שמחה שההורים שלי עשו את הבחירה הנכונה והטובה לעלות לישראל.