המעבר המפתיע

קוראים לי נועה, אני הבת היחידה ואני בת .9 יש לי חברה הכי טובה בשם אביגיל. ועכשיו אני עומדת לספר לכם את הסיפור שלי. זה התחיל ביום רגיל והכי פשוט. כשחזרתי מבית הספר הייתי לבד בבית, שיחקתי במחשב, קראתי ספר ועשיתי שיעורי בית. אימא חזרה מהעבודה בסביבות 16:00 ואבא חזר בסביבות .18:00 פתאום אימא אמרה לי :”מותק, אני ואבא עוד מעט נדבר איתך.” וכבר הבנתי שיש פה משהו חשוד. ואז אמרתי:”בסדר”. “אפשר שנדבר עכשיו?” אמר אבא, עניתי בחזרה “כן”. “אני לא יודעת אם תעכלי את זה” אמרה א ימא. “אתם יכולים להתחיל לדבר??? ” שאלתי במתח. “חשבנו על זה הרבה זמן, ורצינו ל ספר לך שאנחנו עוברים לאנגליה לשנה.” אמר אבא. “מה? למה? !” כעסתי ממש. “חמודה, תירגעי, זה קשור לעבודה של אבא ו סבא וסבתא גרים שם, יהיה לנו יותר נוח לגור לידם.” אמרה אי מא. “אבל, אביגיל! החברה הכי טובה שלי! אני לא רוצה לעזוב אותה”. “אין מה לעשות, כבר החלטנו. אני רואה שכבר מאוחר, לילה טוב חמודה.” אמרה א ימא. הלכתי למיטה, ולא הצלחתי להירדם, חשבתי איך אגיד לחברתי הטובה אביגיל את הבשורה, ואיך היא תגיב, ומה אעשה בלעדיה?! אבל כעבור כמה זמן נרדמתי. למחרת הלכתי לבית הספר והגיעה זמן הפסקת החצר. הלכתי לאביגיל והחלטתי שזה הזמן להגיד לה. “היי אביגיל, אני יכולה לספר לך משהו?…” שאלתי אותה. “בוודאי!” היא ענתה בשמחה. “אני לא יודעת אם תצליחי לקבל את הבשורה, אבל אני טסה לאנגליה לשנה!” אמרתי בעצב. “אוי, אני גם עצובה, אבל מצד שני את ממש ת יהני שם! ואל תדאגי, נוכל לעשות שיחות וידיאו, ולהתכתב… אז אין לך מה לדאוג” אמרה אביגיל. “ואני בטוחה שת יהני לראות עוד נופים ומקומות חדשים ויפים!” הוסיפה אביגיל, “כן, אולי את צודקת במה שאת אומרת” אמרתי. שמענו את הצלצול ונכנסנו לכיתה. חזרתי מהבית ספר ואחרי כמה שעות ההורים שלי חזרו מהעבודה. “אמא ואבא, דיברתי עם אביגיל והחלטתי שאני מרוצה”. “אנחנו שמחים שאת מרוצה” אימא אמרה. כעבור כמה ימים התחלנו לארוז, עדכנתי את אביגיל שב עוד כמה ימים אנחנו טסים. כעבור שלושה ימים הגיע יום הטיסה. הטיסה בשעה 4:00 לפנות בוקר, ולכן הלכנו לישון בשעה .19:00 קמנו ב,02:00- לקחנו את המזוודות ונסענו לשדה התעופה. ב3:50- קראו לטיסה שלנו בכריזה והתקדמנו אל המטוס. וב4:00- סוף סוף עלינו למטוס. הטיסה ארכה בערך 5 שעות. ההמראה והנחיתה היו גם כיפיות אבל גם מפחידות. משדה התעופה לקחנו מונית לדירה החדשה שלנו. כשהגענו לדירה התחלנו לפרוק חלק מהדברים אבל בגלל השעה המאוחרת הלכנו לישון. למחרת הלכנו לקניות והתחלנו לעצב את הבית. השבוע הראשון היה נחמד, כמובן שהיו קצת געגועים, כמובן הרבה שיחות ווידיאו והתכתבויות, התרגלנו לאט לאט למקום, לבית הספר ולחוגים החדשים. עברו כמה חודשים, חלפה לה חצי שנה, ופתאום, בלי ששמתי לב, הסתיימה לה השנה. שבועיים לפני הטיסה התחלנו לארוז את כל הציוד שלנו. נסענו לשדה התעופה וכעבור שעתיים עלינו למטוס חזרה לישראל. ביום שאחרי החזרה הגעתי לבית הספר ושם פגשתי את אביגיל, חברתי הטובה. אמרתי לה: “אביגיל! כמה התגעגעתי אליך!” “גם אני, מאוד!” היא אמרה. סיפרתי לה על כל החוויות, בית הספר החדש והחוגים החדשים והיא סיפרה לי על הדברים שהשתנו בשנה האחרונה. כשחזרתי, הבנתי שבאנגליה היה כיף, אבל אין כמו בבית!