פעם היתה ילדה בת 8 בשם מעיין. היא אהבה לשחק במשחקי קופסה, להכין יצירות ובעיקר היא אהבה לשחק עם חברות.
לילה אחד שמעיין הלכה לישון היא חלמה חלום שהיא עוברת דירה לעיר רחוקה והיא לא מכירה בה אף אחד, היא חולמת שבכיתה החדשה שהיא לומדת אין לה בכלל חברות, אף ילדה לא משחקת איתה בהפסקות וכשהיא מזמינה חברות לבית שלה שום בת לא מתייחסת אליה יפה בכלל. היא עצובה וכמעט בוכה מתוך שינה.
בבוקר אמא מעירה את מעיין והיא מבינה שזה היה רק חלום ומיד נרגעת ושמחה שכל מה שהיא חלמה בכלל לא היה אמיתי.
היא מתארגנת לבית ספר ושומעת שאמא שלה מקשיבה להקלטה שהמורה שלחה לכל האמהות. המורה אמרה בהקלטה שבעזרת השם היום תגיע ילדה חדשה לכיתה. המורה גם אמרה שהיא סומכת עלינו, הבנות, שנתנהג אליה יפה ונקבל אותה בשמחה.
מעיין כבר חיכתה לפגוש את הילדה החדשה וכבר ידעה איך תעזור לה ותדאג לה, בזכות החלום.
בבית הספר היא מיד שאלה את המורה אם היא יכולה לשבת ליד הילדה החדשה והמורה הסכימה בשמחה ואמרה לה כל הכבוד שהיא ככה דואגת לה, ושזה מאוד חשוב.
מעיין קיבלה בחיוך את החברה החדשה, שירה. היא שיחקה איתה בהפסקות וכבר ביום הראשון הזמינה אותה לשחק בבית שלה. היא גם סיפרה לחברות שחשוב להתייחס יפה לחברה החדשה וככה בזכותה היה טוב לשירה בבית הספר החדש והיא מיד הרגישה שכיף לה.
מעיין התרגשה ושמחה מאוד, היא הודתה לה’ על החלום הזה שלמדה ממנו איך להתנהג לילדה חדשה כדי שיהיה לה טוב.
