בס”ד
הכל משתבש לטובה
נכנסתי הביתה וזרקתי את התיק על הרצפה. הרגשתי איך הדמעות עולות בעיניי ורצתי לחדר בכעס. אוף! למה הילה חייבת לנסוע? למה היא חייבת להשאיר אותי לבד? מאז שאני זוכרת את עצמי היינו ביחד. לא עזבנו אחת את השנייה אף פעם, אפילו לא לרגע. נשכבתי על המיטה בייאוש. מה אעשה בלעדיה? רציתי רק לעצום את העיניים ולהתעורר במקום אחר, מקום בו החברה הכי טובה שלך לא נוסעת עם משפחתה לשליחות בארץ אחרת ומשאירה אותך לבד…
“רותם? רותם!” הרגשתי שמישהו מנער אותי. פקחתי את עיניי ומצמצתי. ראיתי מולי את יואב, אחי הגדול. “מה…?” שאלתי בבלבול ופיהקתי. “נרדמת כנראה, ואמא שלחה אותי להעיר אותך. יאללה, קומי, אוכלים ארוחת צהרים.” הוא אמר לי ומשך אותי מהמיטה. הלכתי לשולחן האוכל בעייפות והתחלתי להעמיס לי אוכל על הצלחת בשתיקה. “את נראית כאילו קרה לך משהו ממש נורא,” אמרה לי אמא בדאגה. איך היא תמיד יודעת מה עובר עליי?
לא ממש רציתי לדבר על זה, אבל בסוף נשברתי ואמרתי בשקט, “הילה נוסעת עוד יומיים לשליחות בארץ אחרת.” אמא חיבקה אותי ברוך. “אני יודעת שזה קשה, אבל אולי הגיע הזמן להיפתח לחברויות חדשות. אולי יצא משהו טוב מהנסיעה הזאת.” היא לחשה לי. קמתי מהשולחן בכעס ואמרתי, “אני לא רוצה חברויות חדשות. אני רוצה את הילה!” ורצתי לחדר, אף על פי שכמעט לא נגעתי באוכל.
* * *
ניסיתי לנצל כמה שאפשר את היומיים שנשארו לי עם הילה, אבל גם הימים האלה חלפו, ועכשיו אני צריכה לקום בבוקר בידיעה שאף חברה לא תחכה לי מחוץ לביתי כדי שנלך ביחד לבית הספר.
את היום הראשון והשני ללא הילה הצלחתי לעבור בקושי, אבל ביום השלישי זה כבר היה יותר קל. לא כי כבר לא התגעגעתי אליה, ממש לא, אלא כי אני חושבת שקרה מה שאמא שלי מכנה “להיפתח לחברויות חדשות”. זה התחיל כשהמורה למדעים הודיעה שאנחנו צריכות להתחלק לקבוצות של שלוש ולעשות ביחד דגם של מערכת השמש, שזה הנושא שבדיוק סיימנו ללמוד. אני שמחתי, כי הייתי רגילה לעשות את כל העבודות עם הילה, אבל אז נזכרתי שהילה כבר לא פה והתאכזבתי. ניסיתי לחשוב עם מי עוד אני יכולה לעשות את הפרויקט, ואז סיוון ואורה באו אליי ושאלו אותי אם אני רוצה שנהיה שלישיה. סיוון ואורה לא היו כל כך חברות שלי, ועד עכשיו כמעט שלא דברתי איתן, אבל בכל מקרה לא היו לי אפשרויות יותר טובות, אז הסכמתי. בהפסקה שיחקתי איתן, וגם בהפסקה שאחריה. דיברנו הרבה וגילינו שיש לנו הרבה תחומי עניין משותפים- למשל כולנו אוהבות לבשל, לצייר ולשחק כדורעף. גם התחלתי להכיר אותן וגיליתי שהן ממש נחמדות וזורמות. בסוף היום קבענו להיפגש כדי לשחק וגם לחשוב איך נעשה את הפרויקט במדעים. נפגשנו אצלי והיה ממש כיף, וראיתי שגם אמא שמחה שגיליתי חברות חדשות. שבועיים שלמים הייתי כמעט כל הזמן איתן, ולמדנו להכיר אחת את השנייה ממש טוב. החלטנו להכין דגם תלת ממדי של מערכת השמש עם מנורות קטנות בפנים, כדי שיראה מגניב. סיוון הציעה את הרעיון, ואורה אמרה שאבא שלה די טוב בדברים האלה והוא יוכל לעזור לנו. עבדנו על זה מלא זמן- הכנו כדורים בגדלים מתאימים, הכנסנו מנורות (בעזרת אבא של אורה), צבענו ולבסוף חיברנו הכל בצורה של מערכת השמש. היינו ממש מרוצות מהתוצאה. וכשהגשנו למורה את הדגם המושקע שלנו, חשבתי לעצמי שאמנם אני והילה עדיין נשאר החברות הכי טובות, אבל לפעמים טוב גם להיפתח לחברויות חדשות.
סוף
