הפתק שנעלם
“אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה , אביה היא ילדה בת 14 שכמעט הפסידה את ההסעה לטיול השנתי של שלושה ימים באילת. “מה אמרת?” שאלה המורה אפרת. אביה מלמלה: “כלום” ורצה לאוטובוס, התיישבה ליד איילה חברתה הטובה “מה קרה?” שאלה איילה “אחיה הרס לי את השעון המעורר ואביעד רצה את הממתקים שלי” אביעד ואחיה הם האחים הקטנים של אביה. “אוי” איילה הבינה אותה. כעבור שלוש וחצי שעות המורה אפרת אמרה :”הגענו” וכל התלמידות רצו לקחת מפתחות לחדרים אביה לקחה את חדר מספר 68 עם איילה, תפסה את המיטה למעלה והתקשרה לאוריה אחותה הגדולה:” באיזה חדר היית?” “מה? למה את מתכוונת? ומה עם שלום?” אוריה לא הבינה “סליחה, שלום התכונתי באיזה חדר היית באילת בטיול שנתי כשמצאת את הפתק??” אביה הסבירה “אה, בחדר 68” ענתה אוריה והמשיכה: “להתראות, תהני בטיול שלך” “להתראות, תודה” סיימה אביה וניתקה.
כעבור כמה שעות שחזרו אביה ואיילה מהטיול שאלה איילה את אביה:” תגידי אבוש איזה פתק אחותך מצאה ולמה רצית את אותו חדר?” אביה ענתה :”אחותי הזהירה אותי מראש שהסיורים יהיו ממש משעממים וששאלתי אותה איך היא שרדה את זה היא אמרה לי שמצאה פתק שהריץ אותה בכל אילת בסוג של חפש את המטמון ואחת המשימות שלה הייתה להכין גם היא משחק כזה ולהטמין את הפתק בחדר הזה אז בטח גם לנו יהיה חפש את המטמון” “אה משעמם” אמרה איילה “ממש לא, הפרס הוא טלפון ממש משוכלל ואם לא בא לך, אני אשחק לבד ואזכה לבד” “לא, לא, חכי לי אני רוצה גם” “טוב, נתחיל אחר כך” כיתתה של אביה הלכה לאכול פיצה ולראות סרט וכשחזרו היה מאוחר ואביה ואיילה הלכו לישון. למחרת בבוקר איילה מצאה את הפתק הראשון בתוך העציץ, היא קראה לאביה: “אביה, בואי מצאתי את הפתק” בפתק היה כתוב: “שלום, בגלגל שאינו של אוטו – שם אני ביקרתי” “מה” אביה ואיילה לא הבינו “אה אולי התכוונו לכדורסל או לכדורגל?” אביה ניסתה להבין “אה” איילה הבינה “הם בטח התכוונו לכדור פלדה המסתובב שיש בטיילת” “נכון יאללה בואי לשם” התלהבה אביה “רק רגע, אין עכשיו סיור מטעם בית הספר?” שאלה איילה והורידה לאביה את ההתלהבות. אביה ואיילה בדקו את התוכנייה “לא, הבוקר יש לנו זמן להסתובב” הודיעה אביה והמשיכה: “אז יאללה, יצאנו” אביה ואיילה הלכו לטיילת וניסו להבין את המשך החידה “שם ביקרתי, שם ביקרתי… אה, בטח התכוונו לחנות המזכרות קוראים לה “שם ביקרתי” נכון?” הבינה איילה. “נכון!” הסכימה אביה.
כשהגיעו לחנות המזכרות חיפשו את גלגל הפלדה ובתוכו כדור בדולח, קנו אותו ומיד כשיצאו החוצה ניפצו אותו ומצאו בתוכו פתק נוסף. כך עברו מתחנה לתחנה.
כעבור יומיים אביה ואיילה הגיעו אל החידה האחרונה “יאללה אילי, בואי נתקתק את זה ונלך לאוטובוס” אך פתאום אביה ואיילה גילו שאבד להם הפתק…”אוףףף” אמרה איילה והמשיכה:”האוטובוס בטח יברח לנו” ובאמת ברגעים אלו ממש יצא האוטובוס מהתחנה ואביה איילה נשארו באילת…
