שח-מט

 

שח-מט / מתן לרר כיתה ג1

שלום, אני יותם ואני רוצה לשתף אתכם איך רכשתי חברים. אני ילד בכיתה ג’4 ולא ממש כיף לי בבי”ס כי אין לי חברים ואין לי עם מי לשחק בהפסקות.

יום אחד, יצאתי להפסקה כמו תמיד, והסתכלתי על הילדים ששיחקו כדורגל. ניגשתי לירון, בעל הכדור, ושאלתי אותו אם אפשר לשחק. הוא אמר לי “עוף מפה ילד”. פתאום, ילד אחר ניגש לירון וצעק עליו שזה לא יפה לא לשתף אותי. ירון צעק עליו בחזרה “אם אתה כל כך אוהב אותו, אז תסתלק מפה גם אתה!”.

אני, שעמדתי בצד, הרגשתי קצת מוזר שילד שאני לא מכיר בא ומגן עלי. חשבתי למה הוא עשה את זה? אני לא רגיל שאנשים מגנים עלי, בדרך כלל אני פשוט נשאר עם הבאסה שלי. הלכנו משם יחד ושאלתי אותו, “למה הגנת עלי, יכולת פשוט להמשיך לשחק. אגב, איך קוראים לך?”. “קוראים לי יונתן, אני מניח שניסיתי להגן עליך כי אני מכיר את התחושה של איך זה כשלא משתפים אותך..”.

כך הימים עברו ולאט לאט יונתן ואני התחברנו. יום אחד הוא הזמין אותי לבית שלו. ראיתי שיש לו לוח שחמט על השולחן בסלון. שאלתי אותו: “אתה אוהב שחמט?” הוא ענה: “מאוד!”. התחלנו לסדר את הלוח ותוך כדי שמתי לב שהוא שם את המלך על הצבע שלו ולא את המלכה. עצרתי אותו ואמרתי “למה אתה עושה ככה? זה אמור להיות הפוך – המלכה צריכה להיות על הצבע שלה ולא המלך”. יונתן אמר לי: “נו, לא נורא פעם אחת נסדר ככה”. אמרתי לו: ” לא! שים את המלכה על הצבע שלה, ככה זה צריך להיות”. יונתן אמר: “מה יקרה אם תחרוג רק הפעם מהכללים שאתה מכיר”. עניתי לו: “אני לא מסוגל, ככה אני רגיל לשחק”. יונתן כנראה הבין שקשה לשבור אותי וזרם עם הדרך שלי לשחק ובסופו של דבר, אחרי משחק מותח, הוא ניצח.

למחרת כשנפגשנו, יונתן הביא את השחמט איתו ובהפסקה שיחקנו ליד המגרש. הפעם יונתן ידע מראש שהמלכה צריכה להיות על הצבע שלה. פתאום, ירון ניגש אלינו. חשבנו שהוא בא להציק לנו אבל באופן מפתיע הוא שאל אם הוא יכול לשחק איתנו. יונתן ואני הסתכלנו בעיניים אחד של השני וחשבנו אם כדאי לצרף אותו או לא. מצד אחד, חשבנו שאנחנו לא בטוחים אם כדאי לצרף אותו, אולי זה סתם טריק ובאמצע המשחק הוא יעיף את הלוח?! מצד שני, חשבנו שכן כדאי לתת לו הזדמנות כי שנינו יודעים מה זה כשלא משתפים אותך.

החלטנו לצרף אותו וגילינו שהוא די טוב. בימים הבאים, כל יום באו ילדים חדשים וביקשו להצטרף ובפעם הראשונה בחיי הרגשתי שיש לי חברים.

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »