ישבתי בסלון ועוד פעם, אח שלי הציק לי. התחלנו לריב.
אז אמא קראה מהמטבח “די לריב, אולי תעשו משהו מועיל?! קניתי לכם את הסדרה החדשה של הספרים
“אביהם של ילדי ישראל עם הרב מרדכי אליהו”. בהתחלה לא התחשק לי לקרוא אז אמא הגיעה
והביאה לי ספר קומיקס צבעוני. פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא ולהתבונן בציורים היפים בספר.
הספר ממש ריתק אותי. בספר קראתי על מרדכי הקטן שהיה ילד יתום וגדל בירושלים לפני שקמה
המדינה. אבא שלו נפטר והשאיר את אימא שלו לגדל ילדים יתומים לבדה.
המשפחה חיה בעוני בדירת חדר אחת, כל הילדים ישנו צפופים על הרצפה. מרדכי הקטן עבד כדי
לעזור לפרנס את המשפחה במכירת תורמוסים. הנעליים שלו היו קרועות ומרופטות. אמא שלו אספה
מטבע למטבע עד שהצליחה לחסוך סכום שהספיק לנעליים חדשות.
קראתי בספר שאמו של מרדכי אמרה לו “בוא נלך לסנדלר”. מרדכי שמח מאוד. באותו היום בבית
הספר ,הוא חיכה שהיום ייגמר וילך עם אמא לסנדלר. בהפסקה הוא פגש חבר בוכה. הוא שאל
אותו “למה אתה בוכה”. החבר סיפר כי אין לו נעליים והן קרועות לגמרי ,להורים אין כסף לנעליים.
והוא כל כך התבייש.
כשמרדכי הלך אחר הצהריים לסנדלר אימו של מרדכי אמרה לסנדלר לתפור לו נעלים במידה 35
ומרדכי ביקש נעל במידה גדולה יותר, במידה 38. הסנדלר טרח והכין נעליים חדשות למרדכי הקטן
מרדכי לקח את הנעליים בשמחה. בבוקר הוא הלך עם הנעליים החדשות ובצהרים כשחזר הגיע עם
הנעליים הישנות שלו. אמא שלו התפלאה ושאלה למה הוא עם הנעליים הישנות והוא השיב לה “היה
חבר שנזקק לנעליים האלו יותר ממני אז עשיתי איתו חסד”.
אמו התרגשה ודמעות זלגו מעיניה.
הסיפור היפה הזה מאוד ריגש אותי. החלטתי בליבי שגם אני רוצה להיות כמו מרדכי הצדיק .
אמרתי זאת לאמא והיא חייכה ואמרה “כל אחד יכול לעשות מעשה טוב” אני יודעת שגם את עושה
הרבה מעשים טובים”. חייכתי וסיפרתי לאמא שגם אני עזרתי לחברה וויתרתי על משהו .
היה יום קר בחוץ, אני דודה שלי ושתי בנות הדודה שלי נסענו להיכל התרבות למופע. בת הדודה שלי
ביקשה ממני את מחממי האוזניים שלי. ממש רציתי אותם והם אפילו היו מכספי האישי, כסף
שחסכתי הרבה זמן. למרות שהיה לי קשה, הבאתי לה את מחממי האוזניים שלי במתנה כי היה לה
קר. כיף לתת למרות שלפעמים זה קשה. למדתי זאת ממרדכי הקטן שהפך להיות הרב מרדכי אליהו.
