ירוק קופץ ומקרקר

בליל חורפי אחד, בארץ גושן, 12:30 בלילה, הצצתי בחלון חדרי, מבעד לחלון רואים את ארץ מצרים.
 הייתי עייפה עד מאוד, היה קר בחוץ.
 קמתי מכיסאי והלכתי לארון הבגדים, כדי ללבוש את החלוק הבורדו, שסבתא קנתה לי לכבוד יום הולדתי התשיעי.
לבשתי אותו וחזרתי לכיסא שנבעט עד למיטתי שקמתי ממנו. המשכתי להסתכל בחלון. ראיתי צלליות של אנשים בודדים שעדיין משוטטים ברחובות החשוכים והקרים.

אט אט התעייפתי ונכנסתי למיטתי, פיהקתי, התכסיתי  בשמיכה החמה וכמובן שלא שכחתי לומר קריאת שמע ונרדמתי.

למחרת , 7:00 בבוקר,
 השעון המעורר שלי צלצל,
 קמתי חיש מהר ורצתי להתלבש כדי להחיל תפילה.
תוך כדי שהתפללתי שמעתי רעשים מוזרים מבחוץ. מיהרתי לסיים את התפילה, ויצאתי לבחוץ.
 שם ראיתי המון מצרים שקופצים ממקום למקום, ונראים מאוד לא רגועים. ניסיתי להבין מה קרה.
 שפשפתי את עיני מנסה להבין.
לפתע הבחנתי בגוש ירוק קופץ ומקרקר. ואז ראיתי.
ראיתי את הצפרדע שמונחת לשוטר המצרי על הכתף. הוא ניסה להשליך את הצפרדע מעליו לקרקע אבל בדיוק באותו רגע קפצה עליו צפרדע ממקום אחר ישירות על ראשו.
הוא לא היה רגוע, הניסה בכל מאודו להיפטר מהצפרדעים שתקפו אותו.

הסתובבתי אחורה, ואז ראיתי את אוסטר השכנה למשפחת לישי שמנסה בעזרת מגב לגרש את הצפרדעים שנכנסו לחצרה ומסרבות לעזור את פתח ביתה.

הרעש ברחובות היה בליתי נסבל. הצפרדעים לא הפסיקו לקרקר, צעקות המצרים נשמעו למרחקים.

רצתי במהירות הביתה, מבוהלת ומעט מבולבלת ממה שראיתי. טרקתי את דלת הבית שלא יכנסו צפרדעים גם אלינו.
 בראשי רצו מחשבות, מהיכן הגיעו הצפרדעים? איך ילכו? האם גם אלינו הביתה היכנסו? מה אעשה אם אמצע צפרדע במיטתי? הגעתי הביתה.

 אמא, שבדיוק ישבה בסלון ולגמה מכוס הקפה שלה ראתה את פני המבולבלות.
 קמה מכיסאה, הלכה למטבח וחתכה 2 פרוסות מעוגת השוקולד שאפתה אתמול והגישה לי.
ידעתי שזה הזמן לשאול את אמא את כל השאלות.
אמא התישבה לצדי, והתחלתי לשאול אותה מה שעלה לי בראש בדרך הביתה.
אמא שמעה, והחלה להסביר לי.
“פרעה הרשע לא הסכים לשחרר את בנ”י, ולכן ד’ התגלה למשה רבינו, ואמר לו שכיוון שלא הסכים פרעה לשחרר את בנ”י, הביא את מכת דם שהיתה לפני זמן מה. זוכרת?”
“כן” עניתי, ואמא המשיכה: “אחרי מכת דם, ד’ התגלה שוב למשה רבינו לבקש מפרעה הרשע לשחרר את בנ”י ושוב הוא סירב.
הקב”ה הביא עכשיו את מכת צפרדע.

תוך כדי ההסבר של אמא, נשמעו קרקורים של הצפרדעים מבחוץ.מיד ודאתי ששער החצר נעול.

 אמא הרגיעה ואמרה לי, “חמודה, אל דאגה, הקב”ה הטוב והרחמן, שומר על עמו מכל משמר.”

בכל דור ודור קמים אויבנו עלינו ורוצים להשמידינו.
 אבל שומר ישראל לא ינום ולא ישן,
 הוא שומר עלינו כל הזמן.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »