הקדמה
הסיפור שאני הולך לספר היום הוא סיפור אמיתי.
חלק מהדברים ידעתי בדיעבד, אחרי שיהלי נולד.
ליהלי היה בקע סרעפתי, סרעפת הוא איבר שנמצא בין החזה לבין הבטן.
ועכשיו הסיפור
ביום בהיר אחד, אמא באה אלינו ושאלה אותי ואת אח שלי אם אנחנו רוצים לבוא איתה לאולטרה סאונד לראות את התינוק החדש שלנו, אך לי ולאחי היו שיעורי בית והיינו מאוד עסוקים אז לא יכולנו לבוא. לכן, אמא הלכה לקופת חולים והשאירה אותנו אצל סבתא. כשהגיעה למרפאה, הרופא אמר שהתינוק לא מרגיש טוב ושתלך לבית החולים.
אמא באה לבית, הזמינה תור לרופאה, אבל אמא לא סיפרה שום דבר לאף אחד במשפחה גם לא לנו, גם לא לדודים וגם לא לסבתא וסבא.
כשאבא חזר הביתה אמא דיברה איתו בנוגע לעניין. היא הייתה מאוד עצובה וגם אבא. אמא חשבה למי לספר ובסופו של דבר החליטה לספר לדודה שלי שקוראים לה נויה.
היא גילתה לה כדי שתשמור עלינו בזמן שאמא ואבא הלכו לבדיקה.
וכך באמת היה, אמא ואבא נסעו לבית חולים “וולפסון”. שם הם נכנסו וחיכו בתור של הנשים בהריון. אמא ואבא נכנסו לחדר, הרופאה התחילה בבדיקות והיא גילתה שהלב בצד ימין והיא לא מוצאת את הריאות של התינוק שבבטן של אמא. בסיום הבדיקה, הרופאה אמרה שעדיף שלא יביאו את הילד הזה לעולם כי הוא לא יהיה מסוגל לנשום. אמא ואבא כמעט בכו אבל אז לאבא היה רעיון שנלך לרבנים כדי להתייעץ אם להביא אותו לעולם או לא. אז חלק מהם אמרו כן וחלק אמרו שלא. ולבסוף הם החליטו להקשיב לרעיון של הרבנים שאמרו שכן ולהשאיר את התינוק בבטן.
אמא אמרה שילכו לבית חולים “שיבא” כי שם מטפלים בבעיה הזו בצורה טובה. אמא ואבא קבעו תאריך מתי להוציא את התינוק מהבטן. זה מצחיק כי בדרך כלל התינוק מחליט מתי להיוולד.
במוצאי שבת אמא נסעה עם אבא וסבתא לבית חולים כדי ללדת את התינוק.
אני מאוד התרגשתי! גם הייתי מאוד שמח, כי ביום ראשון הלכתי לחבר שלי. למחרת התינוק שלנו נולד וכולם היו מאוד מאוד שמחים.
אבל היה משהו עצוב אחד – ליהלי היה בקע סרעפתי.
אמא ידעה שליהלי יש בקע סרעפתי ולכן היא לא חזרה הביתה הרבה זמן.
לי זה דווקא היה כיף כי הייתי הרבה עם סבתות שלי. אבל הייתי מאוד סקרן לראות את אחי החדש ולראות למי הוא דומה. הבעיה הייתה שהרופאים לא הסכימו לנו להיכנס.
בינתיים בבית חולים, אמא ואבא בחרו שם לתינוק מבלי שאנחנו ידענו אותו, ואני התקשרתי אליהם כמה פעמים כדי שיגלו לי.
בסוף אמא סיפרה לי וגם לאחים שלי- לביא, נווה ויגל. בהתחלה היא אמרה לי לנחש איך קוראים לתינוק ואני סתם התחלתי להמציא שמות כמו יובל, ישי, אברהם, אך שום דבר מזה לא היה נכון. טוב אני עדיין לא הצלחתי להבין את השם וגם לא אחים שלי.
לאחר שהניחושים שלנו לא הצליחו, אמא אמרה לנו שהיא נותנת לנו עכשיו חידות בגימטרייה שיובילו לשם שנבחר. היא עשתה לנו הגרלה של פתקים ובכל פתק היה מספר שהוא בעצם גימטרייה של אחת מהאותיות. אסור היה לנו להראות את הפתקים אחד לשני.
אני לא הקשבתי לאמא וראיתי את האותיות של אחים שלי. זה לא ממש עזר, עדיין לא הצלחתי להבין מה השם. ואז אני נזכר בחוג כדורסל, שהיה לי שם חבר בשם יהלי, ובסוף באמת יצא שזה השם.
עברו כמה ימים טובים וכבר הגיע חודש תמוז. אמא הזמינה אותנו לבית חולים “שיבא” שם היא והתינוק היו במשך כמה חודשים. הגעתי ביחד עם אחיי, פגשנו את הרופאים שמטפלים באחי החדש ולאחר מכן הלכנו לראות אותו. הוא היה בפגייה, ולכן לפני שנכנסנו אליו היינו צריכים לנקות את הידיים עם חומר מיוחד. כשנכנסנו, הייתי בהלם לראות ככה את אחי החדש מחובר למכשירים גדולים אך למרות זאת שמחתי שלפחות זכיתי סוף סוף לראות אותו.
טוב, עבר זמן וליהלי סוף סוף הייתה ברית. חשבנו איפה נחגוג לו, בגלל שהוא היה עדיין בבית חולים. החלטנו שעדיף לעשות את הברית שם וארגנו מסיבה עם פירות, סוכריות, שוקולדים ועוד הרבה דברים.
כמה ימים לאחר הברית, יהלי השתחרר הביתה.
עכשיו, בשעה טובה, יכולנו להיות כל המשפחה בבית, מאושרים ושמחים!
