“אוף, איזה מעצבנת הכתבה הזאת” אמר יוסי מחבורת ילדי הבניין “למה כל העולם צריך לדעת שפלסטינים התגנבו לבניין המבצעים ושמו שם פצצה” “עכשיו אין לי מה לקרוא” המשיך ואמר .אביו ענה לו בתגובה :”יודע מה? רוצה שניסע לשם ותראה כמה הרס גרמה הפצצה! אגב יש לי שם ידיד ותיק מהצבא כך שלא תהיה בעיה של שהות” יוסי שמע את ההצעה וחיוך קל עלה על שפתיו. “ידעתי שתשאל את השאלה הזאת” אמר לאביו “ואם אתה עדיין מחכה לתשובה אז התשובה היא כן אחד גדול!, ואפשר גם להזמין את כל החבורה נכון?” “בוודאי” השיב לו אביו ,וכבר הזדרז יוסי לקרוא לכל החבורה ואביו התקשר להודיע לידידו על בואו המפתיע….
אחרי חמש דקות כבר כל הציוד היה בתיק וכל האנשים והילדים שהיו צריכים לדעת על בואם המתוכנן של חבורת ילדי הבניין אל תל בניין המבצעים. דוד היה מוכן עם כל הציוד הטכני על כל צרה שלא תבוא, ויוסי ואורי על הציוד המכני בשביל השהות.
החבורה נכנסה למכונית של אבא של יוסי ונסעה…
אחרי חצי שעה של נסיעה מתישה נראה מרחוק בית קטן.
האוטו נעצר והחבורה ירדה מהמכונית והתחילה ללכת לכיוון הבית הקטן כשאביו של יוסי מפקד עליהם.
הם דפקו בדלת וילד בגילם פתח ושאל:” שלום, מי א–?” אך פתאום נשמעה קריאה מכיוון הסלון שקטעה את השאלה:” רועי תכניס אותם!” הילד (שהתברר ששמו “רועי”) הזמין אותם פנימה בנימוס, והחבורה נכנסה פנימה…
לאחר אמירת שלום ידידותית וכמה טפיחות שכם התישבו כולם על הספה ואביו של רועי התחיל לספר סיפור:” כשהייתי ילד בן 11 היו לי שבעה אחים ואמא אלמנה שבקושי הביאה כסף לבית. החיים בבית היו שמחים למרות כל הצרות, עד שפרצה מלחמה….מלחמת ששת הימים. בבית לא היה לחם לאכול. אימי זיכרונה לברכה סיפרה לי, שבהתחלה מדינות ערב תקפו את ישראל והמלחמה נראתה כמכריעה את הכף לטובת מדינות ערב. אך הזמן עשה את שלו ומדינות ערב התחילו לנחול תבוסות בהרבה מוקדים ובכמה חזיתות. עד שהגיע רגע השיא שבו שחררנו את ירושלים. כן הרגע המרגש שבו צולמה התמונה המפורסמת.
אני אז הייתי קטן מלהכיל את גודל המאורע, אבל אני זוכר את אמא שלי זיכרונה לברכה בוכה ואומרת לנו:” אוי קינדרלעך (ילדים ביידיש) שלי כבשו את ירושלים, ירושלים שלנו”. “והנה ילדים אתם רואים ירושלים שלנו”.
“וואו, איזה סיפור מרגש ומרתק כאחד” אמר אורי “שגם קצת השכיח ממנו את המטרה המרכזית שאליה באנו” “כן” הסכימו אתו דוד ויוסי כאחד.
רועי הסכים להורות לחבורה את הדרך אך מה שהוא לא שם לב זה לאיש שצפה בהם מהחלון……..
הפרקים הבאים יובאו בשלבים הבאים בע”ה!
