ימי תשובה
אני יושבת בבית נמצאת בבידוד ונזכרת בתקופת החגים והבידוד חג סוכות שנת
תשפ”א.
זאת הייתה תקופה שנראית שלא מסתיימת תקופת מגפת הקורונה שעדין מלווה
אותי
וזה מחזיר אותי לאותו זיכרון סיום חג הסוכות ותחילה של חג שמחת תורה
יום אחרון של הושענא רבה.
היה זה יום שישי אני ומשפחתי היינו בבית בהכנות ליום השבת, וחג שמחת תורה.
אמי הייתה במטבח ואני ואחותי היינו בחדר משחקים.
אבי נכנס מהתפילה לפתע הטלפון שלו צלצל וראיתי אותו נכנס לחדר ויוצא לבוש
בבגדי עבודה מדי הכבאות
הוא ניגש לאמא ואמר לה שעליו ללכת לעבודה אמא נראתה קצת מבוהלת,
הסתכלה עלי חייכה.
ואמרה :
בטח עוד שריפה קטנה שאבא צריך ללכת לכבות.
ניגשתי לאבי ואמרתי לו שלא ילך לשריפה כי החג מתקרב ואני רוצה ללכת אתו
לבית הכנסת.
אבא סיפר לי את הסיפור של אדמו”ר הזקן והמסירות שלו ביום הכיפורים כיצד
עזב הכול והלך לעזור לאישה במצוקה בזמן שכולם עסוקים בהכנות ליום
הכיפורים.
אבי אמר שעבודתו היא שליחות ועליו לבצע אותה למען כולם.
לאחר כמה שעות הרגשנו תנועה ערה של מסוקים ומטוסים באוויר.
הריח של העשן הלך והתגבר, אימי התקשרה לאבא אך לא היה מענה.
התחלתי לדאוג ולהרגיש חשש ופחד.
כעבור זמן שמענו קולות של פינוי התושבים מבתיהם.
אמא יצאה החוצה לראות מה מתרחש והשוטרים אמרו לה שעלינו לפנות את הבית
כיוון שהאש מתקרבת לכיווננו.
מיד התחלנו לקחת כמה מהחפצים שלנו וישר הלכנו לרכב.
שיצאנו החוצה ראינו את המשטרה והשכנים מבוהלים והיה עשן כבד באוויר.
נסענו לדודה שלי שגרה ברחוב הגפן העשן היה חזק גם שם.
בערב שבת בזמן הקידוש היינו עצובים וחיכינו לאבי שיחזור.
אך זה לא קרה.
בערב מאוחר חזרנו לכיוון הבית ושם ראינו את החברים לעבודה של אבא שלי
אחד מהם היה מוטל על הרצפה בגלל שנשם עשן ופינו אותו לבית רפואה.
שאלתי איפה אבא שלי נמצא ?
וענו לי שהוא בגבעה למעלה בריא ושלם מבצע את עבודתו.
ביקשתי לראותו אבל אמרו לי שמאוד מסוכן ללכת לשם.
אני ואמא נשארנו ערות במשך כל הלילה ולפתע אני רואה את אבי נכנס בשקט לבית
רצתי לחבק אותו למרות הריח החזק של השריפה שנשאר לו על הבגדים.
אבי אמר שהוא הגיע להגיד שלום ולהגיד שהכול בסדר ברוך השם וחייב לחזור
לעבודה.
למחרת בבוקר לא הרגשתי את חג שמחת התורה כל כך כי הייתי בבית וחיכיתי
לאבא שיחזור
בשעות הצהריים השמש האירה לי את היום והחלטתי שתפילה פה תעזור.
במוצאי שבת תפילתי נענתה ואבא חזר אלי את שמחת התורה שהייתה אצלי בבית
אני לא אשכח לעולם.
אלו ימי התשובה שלי.
פה הסיפור לא מסתיים אלא רק מתחיל כי לאחר כמה ימים נסענו ליער שבקרבת
הבית לראות את כל העצים השרופים נורא כאב לראות את ההרס הגדול.
אבי אמר לי שביער יש סוד קסום
היער הוא מקום מאוד מיוחד לא סתם האדם משול לעץ השדה
העצים יודעים כיצד לצמוח גם לאחר שנשרפו.
שאלתי את אבי כיצד? ומה קשור לאדם?
הוא אמר לי שמניחים להם במשך שנה שלמה ולא נוגעים בהם ורק מה שנשרף
חותכים וכך העץ מצליח לצמוח מחדש, כך גם אנחנו בני האדם.
היכן שאנו מרגישים שטעינו פשוט מתקנים ומוציאים מאתנו את המידות הרעות
וכך מגיעים בריאים ומוכנים לצמוח לשנה חדשה.
למדתי הרבה מאוד מהסיפור לא תמיד מה שנראה שרוף הוא אבוד ותמיד ניתן
ולהתחיל מחדש.
