לכל יהודי, יש משהו מיוחד!😊
שלום לכם! אני חני, מכיתה ב’, ואני בבית הספר חב”ד בנות בטבריה.
אני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה לי, והוא מאוד קרוב לליבי.
בשנה שעברה, כשהייתי בכיתה א’, היה לי מאוד קשה להסתגל בבית הספר, וכמעט שלא היו לי חברות. הייתה לי חברה אחת שמאוד אהבה אותי, שיינא ליברמן, אך היא בקושי שיחקה איתי בהפסקות. הייתה לי עוד חברה שישבה לידי, שרה אבינועם, אך באמצע השנה היא עזבה את בית הספר. חודשיים וחצי לאחר תחילת הלימודים, ניגשה אליי הדסה מנקוביץ’, וסיפרה לי שגם לה קשה מאוד להסתגל בכיתה. היא אמרה לי כך: “תשמעי, חני. אני רואה שאת בהפסקות רק בכיתה. אני רואה שאת גם מתביישת לפעמים לענות תשובות בשיעורים. רציתי להציע לך להיות חברה שלי, כי אני מאוד מעריכה אותך. את יודעת למה?” שאלה אותי הדסה. עניתי לה: “למה? מה כזה מיוחד בי?” הדסה נבהלה נורא! לא הבנתי למה. היא שאלה אותי: “את יודעת כמה דברים מיוחדים יש בך? את יודעת איזה לב זהב אני שמה לב שיש לך? תדעי תמיד, שלכל יהודי יש משהו מיוחד שה’ נתן לו”, התרגשתי. לא ידעתי מה לענות לה. אבל אז, הרגשתי שכדאי לי להיות חברה של הדסה. הרגשתי שהיא כל כך מעריכה אותי, ולא ידעתי את זה. עניתי לה: “את יודעת הדסה, אני כל כך התרגשתי ממה שאמרת לי. תדעי לך, שגם בתוך הלב שלך, יש אהבת ישראל עצומה ומיוחדת! ודבר נוסף אגיד לך. תודה שעודדת אותי כל כך. בלעדיך, לא הייתי יכולה עד כיתה ח’ בערך להבין למה אני בבית הספר הזה.” שמתי לב שגם היא התרגשה. היא ענתה לי: “בשמחה! את יודעת, שבזכות אמא שלך נרשמתי לבית הספר הזה?” מה???? שאלתי את הדסה, ומיד היא ענתה לי: כן!! לאמא שלך יש סבלנות רבה והיא אישה מיוחדת. עניתי לה “נכון, את צודקת!” והמשכנו לדבר ולצחוק. אבל אז, פתאום, היה צלצול. נכנסתי לכיתה, כשהדסה מחזיקה אותי ומעודדת אותי במילים טובות. לדוגמא היא אמרה לי: “את מאוד מיוחדת, ואת יודעת את זה. את אלופה תמיד, משחקת תמיד ברגישות ובעדינות”. ככה היא עודדה אותי, עד שהגענו לכיתה. כשהגענו לכיתה נפרדנו במילים חמות- “את מקסימה ולבינתיים, להתראות!” כך נפרדנו, וכל אחת מאיתנו הלכה למקומה. בהפסקה הבאה, התחלנו לשחק, לצחוק יחד, ולעשות המון דברים כיפים. לאחר 10 דקות, היה צלצול ונכנסנו לכיתה. אחרי אותו שיעור, נגמר הבי”ס. אמא לקחה אותי, וסיפרתי לה הכל. אמא שמחה כל כך, שסוף סוף, פחות קשה לי בכיתה. אמרתי לאמא: “מה שעודד אותי בעיקר, זה שהדסה המקסימה אמרה לי שיש לי לב זהב, עודדה אותי וחיזקה אותי ואמרה לי שלכל יהודי יש משהו מיוחד שבתוך הלב שלו. אני תמיד אזכור, ” לכל יהודי יש משהו מיוחד שה’ נתן לו.” אמא אמרה לי: “נכון, היא צודקת מאוד!” אחרי 5 דקות של דיבורי חיזוק, נזכרתי ואמרתי לאמא: “הדסה אמרה לי שבזכותך היא רשומה לבית הספר שלנו, ושיש לך סבלנות רבה. אמרתי להדסה שזה נכון! מה לעשות? זה נכון ב”ה😊” ופתאום, הגיע הרגע, כמו שהיה רגע כזה עם הדסה החמודה. אמא התחילה להחמיא לי, אמרה לי המון דברים מחזקים, חיבקה אותי ונישקה אותי המון, ואמרה: “תזכרי תמיד! לכל יהודי, יש מתנה שה’ נתן לו😊”
כיום, היא חברתי הטובה ביותר!
