ורד ילדת הורוד/ מושקא קיי כיתה ג
קוראים לי ורד ואני אוהבת את הצבע הוורוד. יום חמישי אחד אמרתי לאמא שאני רוצה ללבוש שמלה ורודה. היא ענתה שאוכל ללבוש לכבוד שבת.
אני אוהבת מאוד את שמלתי הוורודה. יש עליה נקודות ורודות והרקע של השמלה בצבע ורוד בהיר מהמם. אגלה לכם את הסיבה שאני מאוד אוהבת שמלה זו, כי כולם מחמיאים לי כשאני לבושה בה ואומרים שהיא יפה.
למחרת, ביום שישי, קמתי מוקדם. התארגנתי בזריזות והלכתי לבית-הספר. כשחזרתי הביתה עזרתי לסדר את הבית ופניתי להתארגן למקלחת לכבוד שבת קודש. שאלתי את אמא, על השמלה הוורודה. והיא ענתה לי שאמצא אותה תלויה על קולב בחדר כביסה.
שמחתי מאוד, אמרתי לאמא “תודה רבה” ורצתי להתקלח.
בשבת, יצאתי לשחק עם חברותיי. שיחקנו תופסת, אך אבוי! מה קרה? נפלתי והשמלה נקרעה. ממש הצטערתי על השמלה האהובה עד שלא שכלל לא התייחסתי לזה שנפצעתי!
חזרתי הביתה וסיפרתי לאמא שמעדתי והשמלה נקרעה. אמא היקרה, שטפה את פצעיי, מחתה את דמעותיי וניחמה אותי: “לא נורא! עכשיו תלבשי משהו אחר ואחרי שבת בעזרת ה’ נקנה לך שמלה אחרת”. הרעיון שלה מצא חן בעיניי והרגיע אותי. אמרתי לאמא “תודה! זה רעיון מצוין. אני ממש אוהבת אותך! שמחת אותי מאוד”.
לאחר מכן, נכנסתי לחדרי, פתחתי את ארון הבגדים, לקחתי חולצה לבנה עם נצנצים וחצאית שחורה חלקה ולבשתי. חזרתי לסלון, שם אמא ישבה על הספה וקראה. הגשתי לה את השמלה הקרועה והצעתי לה לתפור ממנה בגד לאחותי התינוקת. היא החמיאה לי שבחרתי בגדים יפים כל כך ועל כך שהתגברתי במהרה.
הייתי כל כך מאושרת שאמא הבינה לליבי שרציתי מאוד לשמח אותה. ניגשתי למטבח, הוצאתי מהארון קערה יפה ורודה, הוצאתי מהמקרר ירקות וחתכתי סלט. כמובן שהשארתי את המטבח נקי ומסודר, כשאני מנגבת את השיש במטלית ורודה.
פתחתי את הארון הוצאתי את סט הכלים של שבת, ומפיות ורודות. ניגשתי לפינת האוכל וערכתי שולחן.
כשאבא שב מבית הכנסת, הוא התפעל מאוד מהשולחן שהיה ערוך יפה. הוא ישר ניחש לפי הצבע הוורוד שאני זו שערכתי את השולחן. בסעודת שבת אבא אמר דבר תורה וגם אחי שניאור.
משנגמרה סעודת שבת שחקתי עם אחותי התינוקת ואפשרתי לאבא ללמוד ולאמא לנוח. השתדלתי מאוד להיות ילדה מצטיינת בשבת ולמחרת בבוקר בבית הספר.
כשחזרתי מבית הספר, אמא קיבלה את פניי. היא הגישה לי לשתות וביקשה שאזדרז להחליף את התלבושת בבגד של אחר הצהריים, משום שהיא רוצה לצאת איתי לקניות. בינתיים היא ארגנה את אחותי התינוקת בעגלה. כמובן שהתארגנתי במהרה.
יצאנו והלכנו למרכז הקניות. בתחילה אמא קנתה לי סיכת שיער ורודה. בחנות הבאה היא רכשה עבורי נעליים ורודות. לא היתה מאושרת ממני כשנכנסנו לחנות הבגדים וראיתי המון שמלות ורודות אחת עם נצנצים והשני’ה עם פרחים והשלישית עם כוכבים. אבל אני בחרתי שמלה זהה לזו שנקרעה עם רקע ורוד בהיר ונקודות ורודות. ב”ה שהיתה במידה שלי. לאחר מכן אמא נכנסה לחנות של התופרת לבדה וחזרה עם שקית בידה, היתה שם שמלה קטנטנה וחמודה שנתפרה מהבד התקין של השמלה הקרועה.
כשחזרנו הביתה הראיתי לאבא את כל מה שקנינו. אבא חיבק אותי ואמר לי את ילדה נפלאה, ושלף מכיסו מתנה קטנה בעטיפה וורודה. פתחתי אותה: היו שם משקפיים ורודים. הרכבתי אותם ורצתי לגינה, קטפתי שני ורדים ורודים, הגשתי לאמא ולאבא ואמרתי “תודה! אתם ההורים הכי נפלאים בעולם!”.
