יומנה של אזארי
כתבה: שילת פינחסוב ה’ בנות
שלום קוראים לי אזארי. אני שדונית ויש לי כוחות אש, כוחות אש הכוונה שאני יכולה לשלוט באש על ידי הרצון שלי. אני לא מהשדונים המשתמשים בכוחות אלו לרעה.
אני מתרגשת לספר לכם סיפור שקרה לי, אולי תחשבו שהסיפור הוא אגדה אבל בעולם שלי – של השדונים, זה הגיוני לגמרי. הכל התחיל כך: לפני כשבע שנים, מכשפה בשם סתורמי, הטילה כישוף איום ונוראי על היער הקסום שלנו והפכה אותו ליער הכי מפחיד ומסוכן שהיה אי פעם.
כעסתי מאוד כששמעתי על הכישוף וחשבתי לעצמי: “היא בטח עשתה זאת משום שזה הטבע שלה לעשות רע לאחרים ולזה חינכו אותה ואת כל שאר המכשפות בבתי הספר של המכשפות”. החלטתי לעשות מעשה וללכת אל היער ולהסיר את הכישוף האיום מעל היער. שכחתי לספר אבל אני ממש אוהבת הרפתקאות, כל קירות חדרי מלאים בדמויות מהאגדות למשל: “רפונזל”, “אלזה ואנה”, “הנסיכה והצפרדע”, “שרק”… בעיניי האגדות האלה מאוד מרתקות ומצחיקות.
ארזתי את כל הדברים למסע וקראתי לזוהר- הדרקונית שלי: “זוהר, מוכנה להרפתקה מרתקת?” זוהר לא ידעה לדבר, אבל היא הבינה אותי והנהנה בחיוב לצאת למסע. רכבתי עליה ועפנו היישר אל היער המכושף. אף פעם לא הייתי שם…לא תיארתי לעצמי שיש שם שומרים חמושים המקיפים את כל היער ושומרים שאף שדון לא יסכן את עצמו בלכתו אל היער. התחלתי קצת לחשוש אבל השליחות גברה על הפחד. לפתע הבחנתי בבור קטן שכנראה מוביל ליער.
אמרתי לזוהר “תורידי אותי ליד הבור ותחזרי הביתה”, לאחר שזוהר הורידה אותי ליד הבור, התבהר לי שזאת תעלה והייתי בטוחה שהיא מובילה ליער. נכנסתי לתעלה והרגשתי צמרמורת בגוף, הארתי את הדרך בכוחות האש שלי ולבסוף הבחנתי בניצוץ של אור שכנראה הגיע מבחוץ.
כשהגעתי, הבחנתי באלפא של הדרקונים- המנהיגה של הדרקונים שישנה ועל בטנה ישנו קוץ חד מאוד ושחור שניתן היה להבחין באנרגיה השלילית שלה מרחוק. לבסוף הגעתי למסקנה שהאלפא מחוברת מאוד ליער משום שזהו ביתה וכשיש עליה כישוף אפל זה משפיע עליה ועל כל היער.
עלה לי רעיון לנסות להוציא את הקוץ ולשים אותו בתוך קופסה מכושפת. אם חשבתם שזה היה קל אז אתם טועים בגדול. ברגע שנגעתי בבטנה היא התעוררה ורתחה מזעם, פניה האדימו עד שנשפה אש מפיה. למרבה המזל האש לא הגיעה רחוק אז הבנתי שהכישוף החליש אותה. הטלתי עליה כישוף- שרשראות ברזל לוהטות מאש שיחזיקו אותה ללא יכולת לזוז עד שאצליח להוציא את הכישוף מבטנה מבלי לפגוע בה, בתקווה שזה יעזור. לשמחתי, הצלחתי להתקרב ולהוציא את הקוץ וברגע שזה קרה הסרתי גם את כישוף שרשראות הברזל. כאשר שחררתי אותה, כל היער הפך אט אט לירוק וקסום והמפלצות חזרו להיות חיות “רגילות” וקסומות.
יצאתי מהיער בהבנה שהצלחתי במשימה. שרקתי לזוהר את השריקה המיוחדת שלנו וחזרנו יחד לבית שלי. כשסיפרתי לחברתי מה עשיתי, הסיפור לא נשאר אצלה והשמועה החלה להתפשט ונודע לכל טרול בייקום מה עשיתי וכשעברתי כולם צעקו: “את הגיבורה האמיתית!” בסך הכל עשיתי את השליחות שלי, קיבלתי מתנה גדולה של כוחות על ואני בוחרת לעשות עם הכוחות האלה רק טוב בעולם. אני רוצה להפיץ את הטוב שלי כמה שיותר ולהפוך את העולם לטוב יותר. חברים זה הרגע להיפרד, נתראה בהרפתקה הבאה, אוהבת אתכם!
