הציור המיוחד
כתבה: חיה גלבר כיתה ו’
“אמא”, נכנסתי הביתה בריצה ואמרתי, התחילה ההרשמה לחוג היפ הופ, אני חייבת להירשם. “חמודה מה קרה? למה כל כך חשוב לך להירשם?” “אמא, תרשמי אותי ואסביר לך.”
שמי נעם ואני בכיתה ו’. אני לא כל כך מקובלת בכיתה ועושה מאמץ שיהיו לי מספר חברות. חשבתי שאם ארשם לחוג היפ הופ שהולכות אליו הרבה חברות, אהיה גם מקובלת בכיתה.
“אמא תרשמי אותי לחוג.” ביקשתי שוב “ספרי לי בבקשה מדוע זה חשוב לך?” אמרה אמא. לא רציתי לספר לאמא את הסיבה ורצתי לחדר שלי, נכנסתי למיטה כועסת ועצובה. אמא נכנסה לחדר והתכרבלתי בתוך השמיכה. “נעם” אמרה אמא, שתקתי, “נעם” אמרה אמא בשנית, לא עניתי. כשאמא פנתה אלי בפעם השלישית, הוצאתי את הראש מהשמיכה, “מה”? אמרתי בכעס… “חמודה, תירגעי, רק רציתי לדעת למה את רוצה להירשם לחוג”? נשמתי נשימה עמוקה והתחלתי לדבר. “הרבה בנות מהכיתה הולכות לחוג היפ הופ ובגלל שאין לי חברות אז חשבתי שאולי דרך החוג אשיג חברות”. “אבל את לא אוהבת היפ הופ” אמרה אמא “את אוהבת לצייר, כדאי שתרשמי לחוג ציור, את לא חושבת”? “אמא”, אמרתי, “הבנות ה”פחות” מקובלות נרשמות לחוג ציור”. “זה ממש לא נכון” אמרה אמא “הרי את יודעת שבצעירותי הייתי בחוג ציור עם בנות שהיו מאוד מקובלות בכיתתי והיום אני ציירת מפורסמת. בעזרת הציור ניתן להביע את הרגשות העוברים עלייך, את לא צריכה להשתנות בשביל אחרים.” “אמא, את לא מבינה, אני רוצה להיות ילדה מקובלת שיש לה חברות שאוהבות ותומכות בה וזו הדרך שלי להיות חברותית” הסברתי לאמא.
ביום שלישי חזרתי הביתה מחוג היפ הופ עצובה מאוד. “אמא, זה חוג משעמם והמורה מעירה לי כל הזמן”. “אמרתי לך שכדאי לך חוג ציור”. אמרה לי אמא. שבוע לאחר מכן ,חזרתי גם עצובה ומאוכזבת מהחוג וכך גם בשבועיים הבאים. לאחר שלושה שבועות אמרתי לאמא: “אני רוצה שתרשמי אותי לחוג ציור.” אמא שמחה מאוד ורשמה אותי. בפעם הראשונה שהייתי בחוג ציור, התלהבתי והרגשתי שזה החוג המתאים לי ביותר ולא התחרטתי לרגע שביטלתי את חוג היפ הופ.
לאחר תקופה בחוג ציור חזרתי הביתה עם חיוך ענקי על פניי ואמרתי לאמא שהמורה קלודין לימדה אותנו הרבה טכניקות. “אמא, את יודעת אני עכשיו באמצע ציור עם טכניקה מיוחדת.” למחרת בכיתה מספר בנות שאלו אותי למה עזבתי את החוג היפ הופ עניתי להן שאני אוהבת ומחוברת לאומנות ומתאים לי יותר חוג ציור. הבנות צחקקו בצד אבל לא התייחסתי. בשבוע שלאחר מכן, התחלתי לצייר את הרגשות שלי, ציירתי נקודה שחורה באמצע הקנבס ומסביבה הוספתי שלל פרחים, פרפרים וגם ציפורים, הסתכלתי על הנקודה השחורה ואמרתי לעצמי: “הציור מבטא בדיוק את מה שקורה לי, הבנות מסתכלות על הדבר הקטן והלא טוב עבורי אך הן לא רואות את ה”מסביב” בהרגשה שלי, בכישרון שלי לצייר להתפתח ולהפוך לציירת מוכשרת ומפורסמת הם לא מבינות כמה טוב לי ונעים לי בחוג ציור כי הם לא חשות את מה שאני מרגישה.
לאחר כמה שבועות הגעתי למסקנה חשובה שכל אחד ואחת צריכה לדעת שלא צריך להסתכל על הנקודה הקטנה השחורה מה החברים יאמרו אלא להביט על הדברים הטובים והיפים עבורו וללכת עם השאיפות שלו קדימה ולפתח אותם ובדרך זו אגיע למקום טוב יותר בין החברות.
