השודדים
כתב: רווה קנימח כיתה ג’ בנים
אני מפליג עם משפחתי ועוד מספר משפחות באנייה משודרגת אל הים הגדול. אנחנו באמצע ההפלגה וכיף לנו מאוד. אנייה זהו מקום נפלא ויש בה הכל. יש בריכת שחיה טובה, מיטה שהופכת לספה מפוארת ועוד הרבה דברים שווים. רגע.. שכחתי לספר לכם מי אני. שמי דן ואני גר באילת ברחוב איילות בבניין עם קומות.
כשביקרתי ביום הראשון בדופן האנייה, ראיתי להקת דולפינים גדולה אבל לא הרגשתי כל כך טוב וכל ההתלהבות של היום הראשון באנייה עברה די מהר. המשחק הכי אהוב עלי הוא הטאבלט. לקחתי אותו איתי להפלגה.
לפעמים, באמצע ארוחת הבוקר המשפחתית, אני בורח לשחק בטאבלט החדש שלי.
בפעם השנייה שזה קרה , אמא שלי ראתה שאני משחק בזמן האוכל, כעסה עלי מאוד ולקחה לי את הטאבלט .
התאכזבתי, כי אמא לקחה אותו לחודש ימים!! חשבתי שתיקח אותו לפחות זמן אבל אמא מאוד כעסה…
“אמא! בבקשה אני לא כל כך מרגיש טוב, אפשר לראות סרט בטלוויזיה?”
“ילד שלי ” היא אמרה , “הייתי מרשה לך בשמחה אבל זה לא הזמן”
“נו…בבקשה אמא …” המשכתי. “טוב חמוד שלי אבל אני מרשה לך לראות סרט רק למספר דקות .
מיד לאחר מכן אתה מסדר את החדר מתקלח ועולה לישון “
“בסדר אמא , תודה ! אוהב אותך מאוד!”
אוי… מה האזעקה הזאת? מפקח האנייה אומר שישנם שודדים בסביבה! אני לא יודע מה עושים, איזה פחד!
ההורים הרגיעו אותי ואמרו שכל שומרי האנייה יבדקו מה ניתן לעשות. לפתע שמענו הודעה : “כולם להפסיק את העיסוקים וללכת לחדר הנשקים עד לקבלת הודעה חדשה.”
כל משפחה תקבל בחדר הנשקים רובה ציד להגן על עצמה למקרה שהשודדים יתקפו את האנייה.
המשפחה שלי קיבלה רובה ציד ישן. עברה שמועה שהשודדים הגיעו לאנייה ושמענו קולות של פגזים.
פחדנו מאוד והיה מאוד קשה להמשיך בשגרה ולהיות רגועים ונכנסו למקלט האנייה. לבסוף השודדים השתלטו על האנייה ולקחו את רכוש האנשים. האנשים איבדו את כל רכושם והתבקשנו לשחות לחוף הקרוב כמה שיותר מהר.
אנשים אזרו אומץ ולאחר שחייה ממושכת הגענו לחוף מבטחים ושמחנו. חיפשנו אוכל בסביבת החוף ומצאנו באופן מפתיע מטע עצי קוקוס גדול מאוד. ניסינו לקלוע אבנים קטנות לכיוון העצים ולהפיך כך את הקוקוס. אך הם לא נפלו.
לאחר מספר ניסיונות, הצלחנו להפיל לאדמה חמישה. חילקנו ביננו את הכמות כך שכולם קיבלו אותו הדבר.
אכלנו במהירות רבה וחיפשנו עלים גדולים ועצים כדי להכין מהם מיטות עראיות לשנת הלילה.
הגיע הערב, כולם הלכו לישון חוץ ממני כי חשבתי על הטאבלט החדש שרק קנו לי לפני כחודש והשודדים לקחו אותו עם כל רכוש האנשים שהיו על האנייה. הרגשתי מאוכזב ועצוב.
לאחר כמה שעות שומרי האנייה ערכו סיור בחוף ומצאו את המשפחה שלי והחזירו אותנו הביתה.
“אמא” אמרתי, “אני ממש עצוב שהטאבלט נלקח ממני, תוכלו בבקשה לקנות לי טאבלט חדש”
אמא היססה לרגע ואמרה “בחודש הקרוב תחגוג יום הולדת ותקבל טאבלט חדש.”
“תודה אמא אני אוהב אותך.” אמרתי לה.
נכנסתי לחדר שמח ונרגש והכנתי לי לוח עם מספר הימים שעלי לחכות עד ליום ההולדת שלי, היום בו אקבל את הטאבלט החדש.
