יום אחד בהפסקה עידו אמר לעצמו “אין לי כל כך עם מי לשחק. אני לא מצליח למצוא חברים”. אחרי כמה דקות עידו אמר “טוב בא ננסה לבקש מאיציק ויוחנן אם אפשר להצטרף”.
עידו הלך לבקש אם אפשר להצטרף, הוא שאל “אני יכול בבקשה לשחק איתכם”,
יוחנן אמר “אנחנו משחקים במסירות” ואז איציק אמר “זה משחק של גדולים, לא של תינוקות כמוך”. יוחנן אמר גם כן “נכון אתה תינוק ואתה לא יכול לשחק איתנו”.
עידו נעלב ואמר להם: “לא צריך אתכם, בכל מקרה אתם לא מבינים מה אני מרגיש, איך שאתם מדברים אליי”.
ליוחנן ואיציק לא היה אכפת מכל מה שעידו אמר והמשיכו לשחק.
ישראל אמר “אם יש לך ציונים נמוכים זה אומר שאתה סתם ילד שלא יודע כלום. אנחנו לא רוצים לשחק איתך”. עידו נעלב ואמר להם “נכון, אני לא כל כך טוב בלימודים אבל אני יכול להיות חבר כיפי וטוב”.
שמוליק חשב ואמר “טוב במבחן בחשבון הקרוב ניתן לך הזדמנות, אם תוציא ציון גבוה נסכים לשחק איתך”.
עידו כמה ימים לא יצא מהבית, לא הלך לחוגים ובבית הספר לא יצא להפסקות. הוא ישב והתאמן למבחן בחשבון.
כעבור שבוע הגיע יום המבחן ועידו היה מאד מודאג שלא יקבל ציון טוב. המבחן התחיל, ישראל ויוחנן צעקו “איזה מבחן קל”, ורק עידו לא ידע לפתור שום תרגיל.
כל התלמידים בכיתה הגישו את המבחנים ורק עידו נלחץ ולא הצליח כלום. ההפסקה הגיעה ועידו עדיין ישב מול המבחן הריק. המורה באה לעידו ואמרה לו “עידו, אם לא תסיים את המבחן ותגיש לי אותו אני לא אוכל לתת לך ציון. ואם לא תענה אפילו על תשובה אחת אצטרך לעשות לך מבחן נוסף”.
עידו מהר סתם ענה תשובות והגיש את המבחן למורה. עידו היה מאד עצוב ולחוץ כי ידע שאם לא יקבל ציון גבוה לא יהיו לו חברים.
יום אחד, בזמן משחק מחבואים בהפסקה יוחנן נפל במקום שאף אחד לא ראה.
רק עידו שהסתובב לבד בלי חברים, ראה את יוחנן שוכב על הרצפה ובוכה.
עידו התלבט מה לעשות, מצד אחד הוא רצה לעזור לו אבל מצד שני הוא מאוד היה עצוב ופגוע שהם לא שתפו אותו אף פעם במשחקים שלהם.
עידו אמרו לעצמו “זה לא משנה עכשיו אם הם שיתפו אותי או לא, יש פה מישהו שצריך עזרה ואני לא רוצה לנקום בו”. עידו התקרב ליוחנן ושאל אותו “יוחנן מה קרה? למה אתה בוכה?”
יוחנן ענה לו: שיחקנו מחבואים והחלקתי, נראה לי ששברתי את הרגל. אני לא יכול לזוז…”
עידו אמר לו “אל תדאג אני הולך לקרוא לעזרה”.
עידו רץ מהר למורה התורנית וקרא לה שתבוא ליוחנן הפצוע. המורה באה מיד וטיפלה בו.
יוחנן פונה לבית חולים וראו שיש לו שבר רציני ברגל. הוא שכב בבית כמה ימים והחברים גם באו לבקר אותו והביאו לו ש.ב והפתעות.
יוחנן ביקש מהחברים להזמין גם את עידו, החברים אמרו לו “נראה לך? אתה ראית שהוא לא יודע כלום, למה להזמין אותו?…”
יוחנן שיתף אותם שעידו זה שעזר לו בזמן שנפצע ואם לא היה עוזר לו, הוא לא יודע כמה זמן עוד היה שוכב ככה.
החברים הופתעו לשמוע ומיד קראו לעידו. הם אמרו לעידו: “סליחה שהיינו רעים אליך, גילינו שאתה חבר ממש טוב, למרות כל מה שעשינו לך. סליחה על הכל”.
עידו שמח מאוד והצטרף בשמחה לחברים שהלכו לבקר את שמוליק ומאז הם חברים לנצח!!
