השבת אבידה- נגה לובוצקי ה’3
לפני שנים רבות בארץ רחוקה קרה הסיפור. משה התופר גר בעירה קטנה במזרח. משה הלך כל יום ברגל לחנותו, היא היתה קטנה החנות ואף אחד כמעט לא קנה שם כלום.
יום אחד הגיע אליו גוי עשיר, הוא הסתכל על הסחורה, משה הציע לו לקנות מהבגדים, אך הוא סירב ויצא מהחנות. ביציאתו לא שם לב שנפל לו משהו. משה המשיך בעבודתו ולפתע, ללא הסבר, ראה בפתח החנות חפץ מנצנץ. הוא התקרב למקום וראה שמדובר בשעון יקר ערך. הוא לא ידע למי שייך השעון, לכן כתב מודעה ותלה אותה בפתח חנותו:
במשך שבוע איש לא הגיע. לאחר שבוע הגיע שכנו של משה, מרדכי, לחנות. מרדכי היה מוכר תכשיטים וביקש לראות את השעון. משה סירב לכך, למרות שמרדכי ביקש פעמים רבות. לבסוף נעתר משה והראה את השעון. אז נזכר מרדכי כי בא אליו פעם גוי עשיר וקנה שעון יקר ערך זהה לשעון שהראה לו משה. שמו של הגוי היה מוחמד ביל. מרדכי אמר למשה שכנראה מוחמד לא יחזור לחפש את השעון כיוון שהוא בן 80. כך שיקר מרדכי למשה במצח נחושה וטען שהוא עצמו יכול להחזיר למוחמד את השעון. משה סירב לתת למרדכי את השעון והחליט להחזיר בעצמו את השעון למוחמד.
משה ארז את השעון, ארז את חפציו, נפרד מאשתו ומילדיו ויצא לדרך הארוכה להשבת האבידה. הדרך ארכה ימים רבים והיתה קשה, אך לבסוף הגיע למחוז חפצו. כשהגיע לביתו של מוחמד העשיר, שאל אותו המשרת מה רצונו. משה ענה שהגיע על מנת להחזיר למוחמד את השעון. המשרת רצה לתת את השעון למוחמד בעצמו, אך משה סירב לכך כמובן. המשרת ביקש ממנו להמתין, ומשה ישב והמתין שלוש שעות. כעבור שלוש שעות הגיע אליו אדם צעיר בריצה. משה הופתע מאוד כיוון שציפה לראות אדם בן 80 שנה, וכאן התבררה התרמית של מרדכי. מוחמד מסר לו את שני הסימנים והם- שתי האותיות החרוטות על השעון- מ’ ו-ב’. משה החזיר את השעון והודה לו העשיר על כך מאוד.
כעבור שבוע, לאחר שמשה חזר לביתו, הגיעה קבוצת עשירים לחנותו. האחרון שבהם היה מוחמד ידידנו. הוא רצה להוקיר תודה למשה על כך שטרח בהשבת אבידתו. השמועה עשתה לה כנפיים ובינתיים משה הרוויח את כספו מלקוחות נוספים ששמעו על יושרו של המוכר והגיעו לקנות בחנותו. כעבור שנה הגיע אליו שוב מוחמד וסיפר לו שבעקבות מעשהו הטוב, החליט להתקרב בעצמו לעם היהודי ולהתגייר. לא היה מאושר ממשה שבסך הכל ביקש להחזיר אבידה וגרם למעשים רבים טובים נוספים בעולם.
