מציאת דרך

מציאת דרך הלל בקנשטיין ביום יפה ומואר ליסה ואליענה שיחקו בכדור. המים היו צלולים ונעימים. אליענה מסרה לליסה את הכדור,אך ליסה לא הצליחה לתפס אותו בידיה. הכדור עף מעל ראשה ונחת בגינתה של פפי. “אוי!” שתיהן אמרו. אולם ליסה התנדבה ללכת ולהחזירו. בדממה מוחלתת ליסה שחתה אל גינתה של פפי. בשניה שפפי ראתה שמשהוא מסתובב בגינתה,יצאה החוצה בסערה. “מה את חושבת שאת עושה?!”צווחה. “זה הוא שטח פרטי שלי!”ליסה ניסתה בכל כוחה לצאת מן אחיזתה של פפי ללא הצלחה. “אדון קרו!”היא צרחה,”תיקח אותה לכלא!” “מי הוא האדון הזה?”חשבה ליסה. אולם כמה שניות לאחר מכן ראתה בעיניה כריש גדול ומפחיד. בדיוק באותה שניה אליענה הופיע מאחוריה. “מה את רוצה,ילדה?”פפי אמרה. “גם היא לכלא!קח את שתיהן עכשיו!”כאשר הגיעו הבנות לכלא המימי,הביטו בתאם. היה בו שתי מיטות קטנות ועלובות,שולחן קטן עם מגירה,וחלון מרובע עם סורגים. “נצטרך לתקשר עם הורינו”אמרה אליענה. “כיצד נעשה זאת?”ליסה הציעה,”זה לא נראה שיש עוד שומרים.אולי הורינו יקלטו את זה וינסו לבקר אותנו” “צודקת! אדון קרו הוא יחיד,והוא חוסם רק את הדלת!” אמרה אליענה. לאחר כמה דקות הופיעה אמא של ליסה בחלון. “שלום בנות!” אמרה. מאחוריה הופיעו הוריהם האחרים. “איך נוכל לצאת מכאן?” שאלה אליענה. אבא של ליסה מיהר ואמר:”צריך למהר לפני שיגלו שאנו כאן.תנסו לראות אם יש מפתח” ליסה בדקה, ואכן נמצא חור למפתח. “איפה הוא יכול להיות?” שאלה אמא של אליענה. “תחפשו בחדר” הורה אבא של אליענה. הן לא מצאו כלום. הדלת נפתחה. ההורים הסתלקו. אדון קרו נכנס לתא. בידו הוא החזיק מגש של אוכל. הוא הגיש להן את המנות. הן אכלו. “מעניין אם נוכל להשתמש בסכינים הללו כדי לפתוח את המגירה” אמרה אליענה. הן ניסו. המגירה נפתחה. בתוכה היה מפתח בצבע כסף,קטן וישן.ליסה הכניסה את המפתח לחור. מפני שהחור היה ישן מאוד לקח לה זמן לסובב את המפתח בתוכו. “זה הצליח!” אמרה. הן שחו דרך החלון ויצאו לחופשי