הרב קאפח

ירושלים יום חמישי בבוקר דמות משוטטת ברחובות רק הגברים שחזרו מ”ותיקין” הבחינו בדמות המטושטשת  שהתקרבה לבתי העניים מי הייתה הדמות? הדמות היא הרבנית ברכה קפאח אשתו של הרב יוסף קפאח.         כעבור יומיים בשבת הלכו כולם לבית הכנסת כדי להתפלל בסוף התפילה ניגשו הגברים שראו את הרבנית לאחד מזקני  בית הכנסת “שבת שלום” ברכו את הזקן “שבת שלום” החזיר הזקן “האם אתה מכיר את הדמות שהלכה שילשום ברחובות?” שאלו כולם במקהלה “אינני מכיר את הדמות עצמה” “אוי” אמרו כולם “אך” המשיך הזקן “מכיר אני קרוב משפחה שיוכל לעזור” גמר הזקן “באמת” תמהו כולם “כן הרב יוסף קפאח” אמר הזקן “הינה תישמעו טיפה אודות חייו” אמר הזקן והתחיל לספר “ה’תרע”ח בעיר צנעא הלוא היא בירת תימן שמחה וששון בבית משפחת קפאח בן נולד כל השכנים באים ומברכים במזל טוב והנה חלפו להם שמונה ימים והוריו הכניסו את בנם בבריתו של אברהם אבינו ויקרא שמו בישראל יוסף אך עדין אף אחד לא שיער שהילד יזכה בתואר רב. עברו להם כמה חודשים והנה צרה צרורה נחתה על ראשם של משפחת קפאח אבי המשפחה הלך לעולמו בעודו משאיר אחריו אלמנה ויתום פחות מגיל שנה (!)  כל קרובי המשפחה והשכנים באים ללוות את אביו של הרב בדרכו האחרונה. האלמנה הייתה צריכה לפרנס אותה ואת בנה, אך עברו כארבע שנים ואמו הלכה לעולמה והשאירה את הרב לבד בהיותו בגיל חמש שנים” “אי גם הבעש”ט התייתם בגיל חמש שנים” אמר אחד האנשים “נכון” אמר הזקן והמשיך לספר  “אם עד עכשיו היו חיים קשים עכשיו חייו היו קשים פי כמה. באותם שנים הייתה גזרה בתימן שכל יתום בין יהודי ובין נוצרי חייב להתאסלם ומכיוון זה מסרוהו לסבו הרב יחיא קפאח רבה הראשי של תימן כאן בבית סבו יכל לשוט בעולמה של תורה וכך למד איך להיות סופר סת”ם, אך גם זה לא ערך זמן רב בהיותו בן ארבע עשרה ניפטר סביו ומכאן ואלך נאלץ להקים חיים משלו וכך עם פטירת סבו העביר שיעורים וכך זכה בתואר רב. היות וסבו ניפטר מיהרו היהודים להכניסו בחופה וקידושים. בהיותו בגיל ארבע עשרה עם קרובת משפחתו הרבנית ברכה קפאח בת האחת עשרה” “רגע” אמר אחד האנשים “למה חיתנו אותו בגיל מאוד קטן?” “התשובה לכך היא בגלל גזרת היתומים” אמר הזקן והמשיך “וכך התחילו חייו האישיים של הרב והרבנית. הרב למד תורה ופרנס את משפחתו במלאכת הצורפות והרבנית למדה את מלאכת הרקמה, וכך החלו חייו של הרב והרבנית כעבור שנים רבות של ציפייה בשנת ה’תש”ג זכו הרב והרבנית להגשים את חלומם ולעלות לארץ הקודש איתם עלתה סבתו של הרב אך לא שרדה את כל הדרך ונפטרה באמצע הדרך. כעבור שלשה וחצי שבועות הגיעו ארצה ולהשתקע בתל-אביב וגם כאן למד הרב תורה והתפרנס ממלאכת הצורפות ואילו הרבנית הקימה מפעל לבגדים והעסיקה חמישים עובדות. כעבור שלוש שנים החליטה המשפחה לעבור לכאן לעיר הקודש ירושלים כאשר הגיעו הרב והרבנית לירושלים הצטרף הרב לישיבת “מרכז הרב” לאחר שסים ללמוד ב”מרכז” הלך ולמד במכון לדיינות. לאחר כמה שנים של למידה התמנה הרב לדיין בבית דין הגדול בירושלים והיה חבר במועצת הרבנות הראשית, כשהתמנה הרב לדיין הפסיק להתפרנס ממלאכת הצורפות והרבנית הקימה מפעלי חסד ועזרה לכל ניזקק ועשתה חוגים” סיים הזקן את סיפורו “תודה לך” אמרו כולם והלכו לבית הרב “טוק…טוק…טוק…” נשמעו נקישות על דלתו של הרב הרבנית פתחה את הדלת וכולם התלחששו: “זאתי היא” “זאתי היא” האנשים דיברו עם הרב   והתיידדו אתו. הרב ראה בעינו כתפקיד מאוד חשוב להתגיס לצה”ל וראה בזה מצווה. ומאז ועד היום בניו נכדיו ניניו מתגייסים לצה”ל בספריתו של הרב היו ספרי מדע ולצידם שכנו ספרי קודש הרב חיבר הרבה ספרים הרב העמיק מאוד ברמב”ם וכתב על ספריו של הרמב”ם  וחיבר פרושים ובגלל ספריו זכה בפרס ישראל. שנת ה’תשכ”ט התרגשות רבה בבית משפחת הרב עומד לקבל את פרס ישראל על חיבוריו הרבים. כעבור כמה שנים בשנת ה’תשנ”ט זכתה הרבנית בפרס ישראל  על עזרותיה הרבות והקמת מפעלי חסד
בשנת ה’תשנ”ו החל הרב לחוש מועקה בחזה והחלו לו בעיות בלב הוא היה מלמד כשיד אחת בספר ויד שניה על הלב כשהאנשים שמעו זאת התפללו אך במוצאי צום י’ז תמוז תש”ס ניצחו האראלים את המצוקים ונישבה ארון קודש הרב ניפטר הרבה צעדו אחר מיטתו וליווהו בדרכו האחרונה לאחר כמה שנים הלכה הרבנית לעולמה בכ’ג כסלו ה’תשע”ד.