רבי שלום שבזי

ליד צנעא, עיר בירתה של תימן, ישנה את העיירה שבאם. רוב האנשים שבה עניים ומתפרנסים
מעבודת כפיים. אך כדרך כל יהודי תימן הם היו צנועים עם דרך ארץ.
יום אחד הלך אדם זר בעיירה שבאם, שמו היה “שלום שבזי”. שלום שבזי היה נער בן 15
שניכר עליו שעשה דרך ארוכה. השעה הייתה שעת צהריים, השמש החמה יקדה מעל העיר
והכניסה את כולם לתוך בתיהם. הנער הלך ברחובות רבים כשהוא חושב לעצמו בלב: “היכן אני
אמצא בן אדם טוב לב שיכניס אותי לביתו להתארח מהחום הכבד”?
לפתע ראו עיניו אדם שעומד ליד ביתו, סמוך לדלתו עם בית עלוב למראה. הוא מיהר
וניגש לפתח הדלת. התבונן היהודי בתימהון על שלום שבזי שעייפותו נכרה על פניו.
היהודי היה סקרן לדעת מאיפה הוא בא ומהי מטרת בואו. היהודי היה מכניס  אורחים קבוע
לביתו. הוא דחה את שאלותיו שרצה לשאול, והכניס אותו בסבר פנים יפות.
“ברוך הבא לצל קורתי בוא, הכנס לביתי ותנוח בו” אמר היהודי. הנער קיבל בתודה
את הזמנתו, והלך לישון. לאחר שעות של מנוחה, התעורר הנער וסיפר על עצמו: “עיר מגוריי היא
נגד אלולד” “נגד אלולד”? שאל היהודי בפליאה. “היא מאוד רחוקה מכאן” אמר היהודי שוב.
“אכן כן, עיר מולדתי מאוד רחוקה מכאן” הסכים הנער. “למה נדדת עד לכאן”? לא התאפק
היהודי ושאל. “אני יתום, ואני צריך לפרנס את אמי האלמנה. הלכתי ונדדתי מעיר לעיר
כדי למצוא עבודה ולפרנס את אמי האלמנה אך לצערי לא הצלחתי למצוא עבודה”. אמר
שלום שבזי. היהודי נענע את ראשו כאות שהוא הבין את דבריו של הנער. הוא ידע כמה
זה קשה למצוא עבודה. ובפרט לנער צעיר חסר ניסיון. הזמנים היו קשים, ומי שעבד
היה מקבל חלק ממשכורתו ולכן, לא יכלו האנשים לשכור עובדים חדשים.
היהודי היה צריך עובד חדש. אך הוא לא היה יכול להביא לו סכום כסף מכובד. היהודי היסס
להציע לנער לעבוד אצלו. “האם אתה מכיר מישהו שמעוניין בעובד”?
שאל הנער. “אני בעצמי זקוק לעובד, אך אין לי מספיק כסף לשלם לך” אמר היהודי
בעצב. “אל תדאג, אסתפק במעט כסף” מיהר הנער להגיד למארחו. הנער הצעיר מצא חן
בעיני היהודי. “אם כך, נוכל לסכם בינינו שתעבוד אצלי”. אמר היהודי בשמחה. “כמו
שאתה יודע, אנו חייבים לדבר על זה לפני התחלת העבודה”. אמר היהודי. “אני יודע”
אמר הנער. “אך יש לי תנאי משלי. אם אתה תסכים לתנאי שאציג בפניך, אעבוד אצלך.
אם לא, אחפש לי מקום עבודה אחר” אמר הנער. “ומה התנאי”? שאל היהודי בסקרנות.
“האם אתה רוצה שנחתום חוזה לשנה, או אולי אתה מעדיף שנתיים או שלוש” אמר היהודי.
“לא, לא לזה התכוונתי” אמר העלם הצעיר.  “אני מתכוון שאעבוד אצלך עד שכלי העבודה
יפול מידי” (היהודי היה אורג) אמר הנער. “זה לא נשמע הגיוני”! השתומם היהודי. “מי שמע
על כך שאם נופל מכשיר העבודה מידו הוא צריך להתפטר? הרי בכל יום נופלים מספר
פעמים מכשיר העבודה. ואחרי זה נצטרך לקבוע כל יום חוזה מחדש? עדיף שנקבע
חוזה קבוע מראש”. אמר היהודי. “כלי העבודה יפלו מידי רק בגלל דבר מיוחד במינו”.
אמר הנער. היהודי הביט בו בתדהמה. הוא מעולם לא שמע משהוא דומה לכך. אך
דיבורו והבעת הפנים של הנער מצאה חן בעיני היהודי. מי שעומד לפניו הוא לא
בחור רגיל. היהודי התלבט לרגע אם להסכים לתנאי, אך לאחר שחשב טוב,
החליט להסכים לעצתו של הנער: “בסדר נערי. אני מסכים לדבריך. מהיום והלאה
תעבוד אצלי במלאכת האריגה, אבל בגלל שאינני מכיר אותך, תהיה התקופה
הראשונה לניסיון בלבד”. “אין בעיה” אמר הנער. ומאז, החל לעבוד עם
היהודי באריגה, ופרנס לבינתיים את אמו האלמנה. היהודי ‘עקב’ אחרי הנער
וגילה להפתעתו שהוא זריז ידיים ושאף פעם לא נפל מאום מידו.
יום אחד ניגש הנער אל היהודי וביקש חוטים נוספים לאריגה.
“כבר סיימת את עבודתך”? התפלא היהודי. במקום תשובה הראה לו הנער
את עבודתו. היא הייתה יפה להפליא. הנער גם עשה אותה במהירות עצומה.
הביט היהודי בעבודתו של הנער בשמחה מהולה עם עצב. הוא היה עני
ולא היו לו חוטים לתת לנער. “אין לי חומרי גלם נוספים לתת לך”.
אמר היהודי בקול עצוב. “ובגלל זה לא אוכל להשאירך בביתי הדל.
אך אם תרצה, אבקש משכני שהוא גם אורג כמוני להעסיקך,
אך יש לו מזל, הוא עשיר ואולי הוא יתן לך עבודה” אמר היהודי.
הנער הסכים. ובגלל שכנועיו של מעבידו הקודם, קיבל עבודה אצל
האורג העשיר. אך כשהאורג העשיר שמע על כך שמתי שמכשיר העבודה
יפול מידו של הנער אז הנער יתפטר, לא היסס האיש וקרא בתימהון:
“מי שמע על כך”?   הפעם הנער לא היה צריך להסביר למה התנאי חשוב
לו. מעבידו הקודם היה משתדל לעשות כל מה שהנער רצה בקשר לעבודה,
ושיכנע את האיש לעשות כל מה שהנער יבקש כי הכלים לא נפלו מידיו אף-פעם.
האורג הסכים לבסוף להעביד את הנער. הנער עבד אצל העשיר שנתיים. ופעם
אחת נפל מכשיר העבודה מידו, והודיע לאיש: “אני צריך ללכת לעירי”.
בעל הבית הצטער שהוא צריך להיפטר מעובדו הנאמן, וביקש מהנער להמתין שיכין לו צידה
לדרך. אך הנער לא הסכים לחכות, ואמר:
“היה בינינו תנאי, ואני מבקש שלא תעכב אותי בכלל. אמי נפטרה ואני נחפז להגיע להלוויתה”.
“אבל דרכך לביתך ארוכה עד מאוד.
איך אתה חושב על כך שתגיע לשם עד הלוויתה”? השתומם האיש.
“אל תעכב אותי יותר”! אמר הנער. ראה האיש שלא יוכל לעכב אותו יותר ושיחרר אותו לדרכו.
מיד שיצא הנער מביתו, שלח אחריו שליחים נאמנים וציווה אותם לעקוב אחר הנער.
האיש חשב על כך שלנער לא נפל אף פעם מאומה מידו. והבין שזה מישהו מיוחד.
השליחים עקבו בסתר אחר הנער, וכאשר הנער הגיע לבאר מים גדולה ירד לתוכה.
האנשים שיערו שהוא היה צמא מאוד, וחיכו. אך שהייתם נמשכה ללא הועיל.
“מה זה, מה קרה לו”? חשבו השליחים בדאגה. “אולי קרה לו אסון וטבע
בבאר”? הם מיהרו אל הבאר והביטו אל מעמקיה. לא נראה דבר. המים
היו שקטים. הם רצו מבוהלים לאיש וסיפרו לו מה קרה. האיש הזעיק
מהר מצילים שיבואו להצילו. אך לא מצאו אותו. הנער נעלם.
האיש היה מלא בצער וכאב. כל היום הזה בכה והיה עצוב. ולא הסכים
לאכול או לשתות.      עברו מספר שבועות, והנה שלום שבזי הגיע ,
שכולם סברו שטבע. “איפה היית? לאיפה נעלמת כל הזמן הזה?” שאל בכעס האיש.
הנער ראה שהוא לא יכול להתחמק ממנו, וסיפר לו שנפילת הכלי מידיו
הייתה רמז שאימו נפטרה. ואף על פי שהדרך לעירו היא דרך ארוכה מאוד
היה לו קיצור דרך.    האיש הבין ששלום שבזי היה איש קדוש והוא נועד לגדולות. אך האיש לא
היה רק מעבידו, אלא למד איתו תורה. ומכיוון שהעיר שבאם הייתה קרובה
לצנעא, עיר הבירה, הלך שלום שבזי ללמוד תורה שם ולהתפלפל עמם.
רבי שלום שבזי היה גדול בתורה, היה עושה ניסים ודברים שלא יאומנו והיה מנהיג של יהודי תימן אל מול כל הגזירות הקשות שבאו עליהם מצד השלטונות המוסלמים .
הוא נפטר ב9 לחודש שבט (ט’ בשבט) שנת ה’ אלפים ת”ע .
באותו יום בדיוק נולד “רבי שלום שרעבי” כמו שנאמר: “ובא השמש – וזרח השמש”.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »