העולה החדש

ביום קיצי וחמים, בעת שהשמש החלה זריחתה ברקיע, השכים אורן קום.
“בוקר טוב, אמא” אמר אורן בצהלה. “בוקר טוב גם לך ילדי היקר” ברכה אמא. אורן התעורר משנתו הערבה במצב רוח טוב, אך גופו  “מתוח” וליבו סקרן לקראת הבאות. “היום צפוי להגיע ילד חדש לכתה” חשב בליבו וכולו אחוז בהתרגשות. לכיתה של אורן הודיעו אתמול כי צפוי להגיע הבוקר ילד חדש לכיתה. “הוא יכול להיות גם חבר חדש שלי” חשב אורן בליבו ושמח ממחשבה זו. מאז כיתה א’ ועד היום בהיותו בכתה ג’, הצטרפו לכיתתו של אורן שלושה ילדים: רוני – מבית ספר בפתח תקווה אשר הגיע בכיתה א’, דוד – שהגיע מהעיר פריז אשר בצרפת בתחילת כיתה ב’, והאחרון הינו רמי אשר הגיע בתחילת שנה זו, מבית ספר אחר בעירנו – הרצליה.
היום אמור גם להיערך בכיתה בוחן בחשבון,  על התלמידים לפתור תרגילי כפל וחילוק. “בוקר טוב, אורן ובהצלחה בבוחן” ברך אביו בחיוך וחזר לקרוא כהרגלו את עיתון הבוקר. “תודה ובוקר טוב גם לך” השיב אורן ומיהר בדרכו לבית הספר.  אורן צעד חיש לבית הספר והיה סקרן ונרגש שהנה, מגיע ילד חדש לכיתה, ושיערך לו היום בוחן והוא מעט חושש מאי הצלחתו. “בבוחן הקודם הצלחתי ואף קיבלתי ציון 100” חשב אורן וכך עודד את עצמו.
הוא הגיע לבית הספר מוקדם יחסית, ואף נותר לו זמן לשחק בחצר עם חבריו. “האם הנך רוצה לשחק איתנו בכדור החדש של דניאל”? שאל חברו הטוב אבירם. “כן, בטח” ענה אורן. “הפעם אני אהיה השוער” הוסיף לומר. הם החלו במשחק. “נותרו שמונה דקות בדיוק לצלצול, נותר לנו עדיין זמן” הכריז אלון, חברו הנוסף לכיתה של אורן. הם שיחקו ושיחקו עד שבאוזניהם נשמע הקול המעיד על תחילת הלימודים –  “גלינג, גלינג, גלינג ” צלצל פעמון בית הספר. “נעלה מהר לכיתה” אמר אמיר וכל הילדים רצו לכיתתם ובליבם חשבו כי הנה עוד מעט יגלו סוף סוף מיהו הילד החדש אשר יצטרף לכיתתם.
“בוקר טוב לכל הילדים” ברכה כהרגלה עדנה, מחנכת הכיתה – היא מלמדת אותנו מקצועות רבים ובעיקר מחנכת אותנו לדרך ארץ. הילדים החלו את תפילת הבוקר כבכל יום, ובסיומה אכלו יחד “ארוחת בריאות” – “חטיף אנרגיה” קטן או פרי וירק- כל דבר מאכל שבריא ומזין. ” מה הבאת הבוקר לארוחת בריאות”? שאל מתן את אורן אשר יושב שולחן לצידו. “חטיף אנרגיה קטן, בתוספת שוקולד” ענה אורן והוציא את לשונו בהנאה. “לי היום יש רק תפוז” אמר מתן בעצב. “נחלוק הכל יחד” אמר אורן והביט בחיוכו של מתן.
בעוד התלמידים אוכלים את ארוחת הבריאות, הכריזה לפתע מורתנו כי “הילד החדש צפוי להגיע בשיעור הרביעי. נא לקבל אותו בסבר פנים יפות”. “הידד איזה כיף!” צהלו כל הילדים בחדווה ובגילה. “הוא אינו בקיא בשפה העברית, היו סבלניים עימו” הוסיפה מורתנו בחיוך.
“כעת נערוך גם בוחן בחשבון” הודיע לנו מורתנו עדנה. “האם אתם רוצים שאסביר שוב את החומר, או שאתם רוצים לפתור את הבוחן מבלי שאסביר?” שאלה. ” נערוך את הבוחן ללא הסבר” הכריזו כל הילדים פה אחד וצחוק בקולם. “מצוין” שמחה המורה.  הילדים החלו לפתור את התרגילים.
לדעתו של אורן, הבוחן היה קל מאוד. הוא היה בעל בטחון עצמי שיצליח בו. ילדים נוספים חשבו כך.  “אלו תרגילים קלים” אמר יניב בקול רם. “יניב, אסור להוציא הגה מהפה בשעת הבוחן!” אמרה המורה ליניב. “טוב, טוב” אמר יניב, השפיל פניו והתנצל.
אורן סיים את הבוחן ראשון מבין תלמידי כיתתו. הוא הצביע לעבר המורה, על מנת שתיקח ממנו את דפי הבוחן. ” סיימת את הבוחן?” שאלה המורה את אורן. “כן” הוא ענה בגאווה. הוא מסר למורה את  הדפים. כעת, הוא נותר רגוע בשל סיום הבוחן ממנו חשש. לאחר דקות ספורות סיימו כל תלמידי הכתה את הבוחן ונשמו לרווחה. “המורה, האם גם לתלמיד החדש תתני לפתור את הבוחן”? שאל אבירם. המורה והתלמידים התגלגלו מצחוק יחדיו.
“צאו לכם להפסקה” הכריזה המורה. כל הילדים חיש רצו למגרש. “דוד, הישאר כאן לרגע קט”. אמרה המורה לדוד ובקשה ממנו לתרגם לעברית את דברי התלמיד החדש כשיגיע ואת דברי תלמידי הכתה אליו. כעת ברור לכולם שהתלמיד החדש הוא גם עולה חדש ומאחר ועל דוד לשמש כמתורגמן, גם התלמיד החדש הינו מצרפת.
בסיום ההפסקה חזרו התלמידים לכיתתם והבחינו בילד חדש אשר עומד לצד המורה ופניו מבוישים.  “ילדים, הכירו את התלמיד החדש”, אמרה המורה. “דוד, שאל אותו לשמו”, הוסיפה המורה. דוד מלמל מילים בצרפתית, והילד החדש אמר בקול חלוש “ג’וזף”. “בעברית, יוסף” קבעה המורה. כל תלמידי הכיתה ברכו יחדיו “שלום וברוך הבא יוסף” ודוד חיש תרגם את דבריהם. “שלום” אמר התלמיד החדש בעברית כשלפתע עלה חיוך על פניו. המורה עדנה סימנה ליוסף לשבת לידי כשישב יוסף בכיסאו, שוב ברך אותו אורן לשלום ויוסף הושיט לו את ידו בלחיצה חברית.  מרגע זה, חשב אורן בליבו “יש לי חבר חדש! את השפה העברית הוא ילמד ואני אעזור לו בכל על מנת שישתלב בכתה… והחשוב מכל בהפסקות – שידע לשחק כדורגל…”.
בסיום השיעור יצאו שוב התלמידים להפסקה וכהרגלם רצו למגרש. אורן סימן בידיו ליוסף, העולה החדש, שיצטרף אליו. יוסף הבין ורץ אחריו. במשחק התגלה יוסף כשחקן מעולה ואף הבקיע גול. בכדורגל “מדברים” ברגליים – שם במגרש, אין “עולים חדשים”… כולנו ישראלים..!

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »