העתיקות הסודיות
“רוץ מהר”, שמעתי ב-12 בלילה. זו הייתה הפעם החמישית שאני שומע את זה בלילות. קוראים לי משה ואני גר בתל אביב. אני עומד לעקוב עם חיים חברי אחרי הקולות אשר אני שומע מחלוני.
למחרת, 19:30 כבר היינו מוכנים לעקוב וחיכינו ליד הבית שלי. לקחנו חבל, אוכל, אולר, פנס, פנס ראש ,וטלפון[שמסתבר שלא היה טעון!].
20:00 אין אף אחד.
21:00 אין אף אחד.
23:00 רשרושים.
23:30 בום!!!! אחרי הבום שמענו פסיעות.
23:45- קריאות בהלה, אמבולנסים, משטרה, מכבי אש, בקיצור בלאגן שאי אפשר לתאר!
24:00- שני אנשים רצים ברחוב ליד מחבואנו.
זה לא היה נראה ריצת בוקר. א. בגלל שהשעה 24:00 וזאת לא בדיוק השעה הכי טובה לריצת בוקר… ב. כי האנשים היו נראים כאילו הם חזרו מקרב- שקים עליהם, בגדים קרועים.
רגע, אולי אלה האנשים שאנו מחפשים. רצנו אחריהם.
1:00 – הגענו לפארק הירקון. שקט. בלי כל הבלגן. רק הפסיעות שלהם ושלנו. זהו, אנחנו לא רואים אותם. הם נבלעו באדמה.
אחרי כמה דקות גילינו אותם במערה סודית ממש ליד הירקון. נכנסנו אליה והדלקנו את הפנסים, ופתאום קריאות “תפסנו אתכם”! ברחנו [ או ליתר דיוק ניסינו לברוח] אך זה לא עזר כי בכל מקום השניים האלו גילו אותנו. פתאום מצאנו דרך מילוט ורצנו אליה.
אם יהיה כתוב על מגירה ‘לא לגעת’ מה הייתם עושים?! פותחים, נכון? אז גם אנחנו, באחת הבריחות, מצאנו מגירה שהיה כתוב בה ‘לא לגעת’. פתחנו ומצאנו תיק שעליו כתוב משפט מוזר- “לבוש איכר ואההוב הבהניו עת אמפוט השודיוט”. הבנו שהמשפט כתוב עם שגיאות כתיב ובאמת כתוב שם: “לבוס היקר, הבאנו את המפות הסודיות”. לקחנו את זה איתנו וברחנו.
הגענו לחדר מוזר ומיוחד. פתאום שמענו “תפסנו אותם אין להם סיכוי לברוח מהחדר בריחה הכי טוב בארץ!” אלומת אור סנוורה אותנו ואז נשמעו צעקות “ידים למעלה או שנפתח ביריות. תפסנו אתכם אחת ולתמיד”.
“שמע ישראל” צעקנו ביחד, אך זה לא עזר. שני הערבים קשרו אותנו, סגרו את הדלת ואנחנו בכינו. מי לא היה בוכה אם הוא היה נקשר בחדר בריחה?!
עברו שתי דקות. לא מצאנו דרך להשתחרר מהחבלים, עד שפתאום חשבתי לעצמי- האולר! הבאנו אולר! ואז שאלתי “איפה האולר?” חיים שאל בתמיהה “איך לא נזכרנו?” והוציא את האולר מהתיק. הוא התחיל להתיר אותי מהחבל “יש, חיים התרת אותי מהחבל” אמרתי. “אני שמח בשמחתך, אך אולי תשחרר גם אותי” “כן ברור אני ישחרר את אותך”.
תוך שניות התאחדה החבורה ונשענו באיטיות ובעייפות על הקיר ופתאום חיים “גלש” לתוך הדלת וכולנו צעקנו “חיים תחזיק מעמד אנחנו באים להציל אותך” וגם אנחנו “גלשנו” לתוך הדלת ותוך שניות היינו למטה, ובעצם גילינו שהצלחנו להימלט מחדר הבריחה האיום.
ואז חיים שאל אותי “משה מה יש לך ביד?” “אממ [חשבתי] מפה גאולוגית שמצאתי” עיינו במפה [מסתבר שהיא לא הייתה מפה גאולוגית] זאת הייתה מפה של השכונה שלנו שבה היו מסומנים בתים. “למה מסומנים בתים של השכונה שלנו?” שאל חיים. אמרתי לו: “רגע, חיים, נראה לי שאני יודע למה מסומנים בתים, אלה הבתים שהערבים האלו כנראה מנסים לפרוץ אליהם”
פתחנו בריצה לכיוון תחנת המשטרה ולבסוף השוטרים הגיבורים תפסו את הערבים. השוטרים הביאו לחיים ולי תעודת הוקרה על פעילות חשאית מצויינת!
סוף טוב הכל טוב
יוצר ומחבר : דביר יוסף וייסברג האלוף והמלך,
