הסכרת חלק מחיי- חלק ב’

עוד שנה חלפה משנה שעברה שכתבתי את הסיפור ‘יום בחיי’ בו סיפרתי לכם איך איבחנו את הסכרת ואיך התמודדתי איתה בחמש השנים שחלפו. שש שנים מאז שהתחילה לי הסכרת. אני בסדר עם זה אבל לפעמים זה עדייו כואב.  אני רוצה לספר עלי עוד כמה דברים על הסכרת כמו שלא מזמן החלפתי אינסולין והרופא אמר שזה אולי ישרוף לי ויכאב בהתחלה אז מאוד חששתי וכעסתי וכשההורים שלי שמו לי את הפוד עם האינסולין החדש לא הרגשתי בכלל כי זה היה כשישנתי ומאז אני ממש בסדר עם זה והמדדים של הסוכר הרבה יותר טובים.  כל החברות ממש דואגות לי וזה ממש מרגש אותי, הם תמיד דאגו בשביל זה אבל השנה הכי הרבה אני ממש מתרגשת לספר לכם שכל המשפחה חווה איתי  ביחד את זה לדוגמא בחופש הגדול שאני  התעלפתי הם חוו איתי את זה והאחים הקטנים שלי ממש דאגו לי ונשארו בבית עם אחי יואב בן ה11 וראו איך מפנים אותי באמבולנס הצהוב לבית החולים.  בפורים אני חוגגת את הסוכרלדת שזה ביום שבו גילו שאני מתוקה אמיתית וזה כיף לחגוג את הסוכרלדת אבל זה לא כיף שיש סכרת. כשההורים שלי קיבלו את הבשורה פעם ראשונה זה היה להם לא פשוט בכלל.. אך למדנו איך להתמודד במצב היפו והיפר, וזה עוזר לי שהמשפחה חווה איתי את זה.

זה קרה לי כל המצב הזה כי הלבלב שלי לא עובד. כשהייתי קטנה אכלתי ושתיתי המון מים וכל הזמן הלכתי לשירותים.  ולבסוף אחרי המון בדיקות אמרו שיש לי סכרת נעורים והלבלב שלי לא עובד. כמו שכתבתי בתחילת הסיפור עברו כבר כמעט שש שנים ואני גדלה ומתבגרת כמו כולם ומתמודדת עם הסכרת השנה אני מרגישה ממש עצמאית ובקצב שלי אני מתפעלת ומנהלת את הסכרת, ולא היא מנהלת אותי. אני גם לומדת כמה חשוב לאכול בריא  ולהקפיד על התזונה שלי. אני רוצה לספר לכם קוראים יקרים על מקרה יוצא דופן שקרה לי ובזכותו הבנתי כמה חשוב לי לשמור על עצמי ולשתות הרבה כשחם:  בחופש הגדול אני התעלפתי כי נפלתי על הראש ולא הצלחתי לקום אז הזמינו מגן דוד אדום ניסו להעיר אותי גם הם לא  הצליחו אז הכניסו אותי לאמבולנס טיפול נמרץ עם כל מני מכשירים ואז לקחו אותי למיון ונשארתי לילה בבית חולים שערי צדק וביקשתי מהרופאים שידאגו שבבוקר אשתחרר כי אני רוצה ללכת לסרט עם האחים שלי. בבוקר התעוררתי כמו חדשה והרגשתי מצויין אמא שלי הייתה איתי כל הזמן ושמרה עלי ופינקה אותי בארוחת ערב בבורגר בר  ואז בבוקר בעשר וחצי הביאו לי מכתב שאני יכולה לצאת והביאו לי הפתעה. יצאתי עם אמא בשמחה מבית החולים ויחד פגשנו את שני האחים הגדולים שלי והלכנו לקולנוע מאז המקרה הזה אני מתאזנת ומשתדלת לאכול ולשתות טוב יותר פחות ממתקים ויותר מקשיבה לגוף שלי כדי להמשיך להתאזן ולהיות בריאה אני מאחלת לעצמי שאמשיך להצליח לשמור על עצמי ולהנות מהחיים, להתקדם, ללמוד ולגדול כמו כולם כי הסכרת היא חלק מהחיים שלי ולא מחלה 😊

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »