הי! קוראים לי יצחק! אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לי ביער!
פעם, נסעתי עם המשפחה שלי ליער, וטיילנו בו. עד שהגענו לאמצע היער. לא שמנו לב ופנינו למקום לא טוב והגענו לקרחת יער , ניסינו להמשיך ואז קרה משהו מוזר, ראינו היצור זהו ( זהו זה כמו אריה) יצור משאלות וביקשנו שיראה לנו את הדרך של היער. הוא הוציא מכיסו חליל קסום שיכול לעזור בכל דבר, אך רק במקרה חירום. נשפנו בחליל והוא הראה לנו את הדרך (הוא יצר לנו מפה של היער) המשכנו ביער, אבל זה לא הסוף!. פתאום נעלמו המפה והחליל! אוי ואבוי חשבתי לעצמי!, שוב אבדנו וגם אנחנו לא יכולים ללכת לזהו, כי אנחנו לא יודעים איפה הוא! ניסינו לקרוא לא ואז פתאום ראינו את החליל והמפה מונחים על הרצפה, שמחנו שמחה גדולה מאוד! אמרתי לזהו שמצאנו את החליל ואת המפה ואנחנו לא צריכים ממנו עזרה. פתאום הגענו לצוק ולא שמנו לב שצריך לטפס ונפל לנו החליל מעבר לצוק.
החלק המצחיק
כולם אמרו בבת אחת אוי ואבוי נפל החליל ואז אמרתי צ’יפס על כולם, ואז כולם צחקו במשך כמעט חצי שעה חה חה חה
החלק שהיה בו רגע מפחיד נורא
ואז כמעט נפלתי וצעקתי “אהההההה” ואז הם עזרו לי לעלות ואמרתי “פיו תודה” אז עזרו לי לרדת להביא את החליל ולעלות ואז אחרי כמה זמן(בערך שעה) יצאנו מהיער ונסענו אל סבתא שלי
החלק בבית של סבתא שלי
סיפרנו לה את מה שקרה לנו ביער והיא אמרה שזה היה נס גדול כי היא לא ידעה שיש כזה דבר “זהו” ואז היא שאלה אותי אם כשראיתי את ה”זהו” לא שאלתי את עצמי מי זה היצור הזה? והסברנו לה שזהו זה יצור משאלות וסיפרנו לה שהמשאלה שביקשנו היא חליל קסם והיא לא האמינה ואז אמרנו לה שהיא לא חייבת להאמין ואז אמרתי בואו נדבר על דבר אחר ומיד אחרי מה שאמרתי אח שלי הציע לשחק “משחק הבדיחות” ואז שאלנו אותו מה זה משחק הבדיחות והוא הסביר שמשחק הבדיחות קורה שיש לוח עם מספרים עד שלושים ומישהו מספר בדיחה מצחיקה ואז על כל בן אדם שצוחק מי שמספר את הבדיחה מקבל נקודה, המטרה היא: להיות עם הכי הרבה נקודות, מי שיש לו הכי הרבה נקודות מוכרז כמנצח המשחק והוא אמר גם “רק שתדעו זה משחק מעולה וכדאי לכם לשחק בו” שיחקנו במשחק הרבה זמן ונהננו מאוד.
צחוק עם כל השכונה
כשהגיע התור שלי סיפרתי את הבדיחה הבאה: פעם היה אילם וחרש שסימנו אחד לשני בשפת הסימנים מה שהם רוצים להגיד לשני, יום אחד אמר החרש “בוא נדבר רגיל” אבל אני לא יכול לדבר אני אילם” אמר האילם “אני לא שומע מה אתה אומר אני חרש” אמר החרש ואז כולם צחקו (גם סבתא שלי) בקול גדול שכל הרחוב שמע אותם וצחק איתם ואז גם כל השכונה צחקה איתם ואז צחקתי על זה שכולם צוחקים ואז שאלתי אותם ” למה הם צוחקים?” ואז הם רצו להגיד לי “מה אתה אתה מטומטם? אתה צוחק עלינו, אבל הם לא הצליחו להגיד את זה כי הם צחקו כל- כך הרבה יחד עם כל הרחוב. עד שבא שוטר ואמר מי צחק? אה? עם פרצוף זועף אמרתי אף אחד…
נגמר הסיפור
