המתחיל במצווה מסיעים לו משמים
היה זה בבית סיפרנו בחודש שבט, כמידי שנה לקראת י שבט לומדים אצלנו מאמר “באתי לגני”. זהו המאמר הראשון שאמר הרבי מלובאויטש כשעלה על כס הנשיאות, התכוננתי ולמדתי בעל פה כמו כולם. בכיתה, בבית, בגינה, ואפילו באמצע נסיעה. “מחר המבחן על באתי לגני!” אמרתי בהתרגשות. בערב יום הבחינה אמא בקשה שאלך לישון מהר, אבל לא נרדמתי. גופי רעד, כבר דמיינתי איך כולם יגידו “כל הכבוד!” ויטפחו לי על השכם וישמחו יחד איתי בזכייה. פתאום שמעתי את אמא אומרת “בוקר טוב מושקא” שמעתי את עצמי אומרת לה “אמא אני לא מסוגלת לקום!” “אבל יש לך היום את המבחן” אמרה אמא. ” אני לא מצליחה לקום!” הייתי חלשה, חום גופי עלה התחלתי לבכות, כל היום בכיתי! השתעממתי ושכבתי בחדר שהיה מבולגן, עם הלגו של אחי על הרצפה, והמחברות והספרים שלי מפוזרים בכל מקום. התבאסתי שפספסתי את המבחן. סוף סוף אחותי מנוחי הגיעה מהגן. שיחקתי איתה קצת וגם אחי הגיע. היה המון רעש. לפתע שמעתי דפיקות בדלת, אמא פתחה, זו הייתה המורה שלי-המורה חני. כל כך שמחתי “באתי לבחון אותך על ‘באתי לגני” היא אמרה בפשטות. הייתי בהלם! לא הוצאתי מילה מפי. שאלתי אותה “לכבוד מה טרחת והגעת עד לכאן? איך ידעת שכל כך התבאסתי?” ואז היא סיפרה. “היום בבוקר , בדרך לבית הספר שמעתי ברדיו על אחד החיילים, שנלחם בעזה. לאותו חייל נשאר מבחן אחד כדי לסיים את התואר, אבל מכיוון שהיה לוחם לא היה יכל לנטוש את שדה הקרב וללכת למכללה כדי לעשות את המבחן. המרצה שלו ירד לגבול עזה, בזמן שהיה לחיילים הפסקה מחוץ לשטח הלחימה, ובחן את החייל על החומר בעל פה. וכך החייל קיבל את התואר שכה חיכה וציפה לו. ראיתי כמה התכוננת וחיכית למבחן הזה, אז לא יכולתי לתת לך לפספס את זה בגלל שאת חולה. לכן באתי לבחון אותך ועל הדרך הרווחתי מצוות ביקור חולים!”. למחרת הרגשתי ברוך ה’ הרבה יותר טוב. התארגנתי בזריזות והלכתי לביה”ס. נכנסתי בשעה שמונה לכיתה. סיימנו את התפילה, ורגע לפני הצלצול שמודיע על תחילת הפסקת האוכל, הכריזה המורה בקול חגיגי שיש זוכה למבצע באתי לגני! כולם היו במתח! הייתה דממה בכיתה . הבחנתי בבנות שרעדו מהתרגשות ואני בעיקר!! הייתה לי תחושה שאני הזוכה! המורה המשיכה ואמרה “כדי לדעת מי הזוכה תעמודנה כולכן ונעשה משחק הניחושים. המשחק הולך כך: אני אומר תאור על אותה הילדה ומי שאין לה את אותו תאור תתיישב לדוגמא: לילדה הזו יש צמה. ועכשיו כל מי שאין לה צמה יושבת, וכך לאחר מספר סיבובים נדע מי הזוכה! בואו נתחיל לשחק, “לילדה יש גומייה שחורה” התרגשתי יש לי גומייה שחורה! התישבו 5 בנות. “לילדה יש קוקו גבוה” המשיכה המורה, יש לי קוקו גבוה! נשארתי לעמוד. התישבו 8 בנות. “יש לה תיק עם פרחים” יש לי תיק עם פרחים! נשארו רק 5 בנות עומדות! “יש לה עגילי פנינים” רק אני נשארתי עומדת! הייתי המומה, ליבי דפק בעוצמה! דבורה ניגשה אלי ושאלה אותי “איך זה הגיוני שניצחת אם לא הגעת ביום של המבחן?” רבקי גם היא הצטרפה לשאלה. “המורה רוצה לספר?” שאלתי, “בשמחה” ענתה, ואז היא ספרה את כל מה שקרה , וסיכמה: “מי שמתאמץ לעשות דבר טוב, ה’ עוזר לו לעשות את זה: כמו שמושקא התאמנה רבות והתאמצה ללמוד את המאמר בעל פה, אז ה’ עזר לה להצליח, ועשה שאני אשמע את הסיפור ברדיו שיגרום לי לחשוב איך לעזור לה!”.
