ביום בהיר אחד לפני שנתיים. יצאתי מחוץ לחצר ביתי, לכיוון הפארק שקרוב לביתנו לשחק כדורגל עם אחי נתאי.
ופתאום לתדהמתי ראיתי צב באמצע הכביש, התרגשתי מאוד כי לא בכל יום רואים צב המשכתי להתבונן בו כשאני על המדרכה ושלחתי את אחי לקרא מהר לאבא.
בזמן שאחי קרא לאבא עברה מכונית וכמעט דרסה את הצב, אבא הגיע ויחד הכנסנו אותו לחצר ונתנו לו חסה, רצינו לראות מה עוד הצב אוכל, ופתחנו את האינטרנט וגילנו שהוא אוכל חסה, סלק, כרוב וכל מיני ירקות, ואז ראינו באינטרנט גם שהצב הוא חיה מוגנת ואסור להחזיק אותו בבית, המשכנו לשוטט באינטרנט וגילינו שרצוי לשחרר את הצב בהרי ירושלים שם חיים המון צבים שיכולים להיות חברים שלו.
מייד התחלנו להתארגן למבצע שחרור הצב, בהרי ירושלים, אבא ואמא לקחו חופש ואני ואחי חיפשנו ארגז גדול כדי שיהיה לצב נוח בנסיעה, מבצע שחרור הצב יצא לדרך..
בדרך לירושלים כשאני צופה בנופים המרהיבים, נזכרתי ברב מרדכי אליהו שנולד בעיר העתיקה בירושלים, ושנקרא אביהם של ישראל, על שם סיפרי הקודש שחיבר, הרב מרדכי היה לרב הראשי לישראל.
כשהגענו להרי ירושלים, אחי ואני הרמנו את הצב ואבא אמר שזו מצווה חשובה, מצוות צער בעלי חיים, שאלתי אם הרב מרדכי גם היה מקיים את המצווה הזו, אבא אמר בוודאי והוא גם השתתף במאבק לשחרור המרגל יהונתן פולארד שעזר לישראל, כמו שאנחנו עכשיו משחררים את הצב.
ביקשתי מאבא שאם אנחנו כבר פה, שנבקר גם בשכונת ימין משה, כשביקרנו בשכונה ראינו שיש שם אמנים וציירים, ואנשים מנגנים בכלים מוזרים שנראים כמו גיטרות, ופתאום ראיתי מבנה ענק שיש פרופלור ענקי כמו של מטוס, ושאלתי את אבי מה המבנה הזה?
אבי סיפר שאנחנו כבר נמצאים בשכונת משכנות שאננים, ושהמבנה זו תחנת רוח, פעם ככה היו טוחנים את הקמח, הרוח הייתה מסובבת את הפרופלור והקמח היה נטחן, ומי שבנה את התחנה הזו הוא לא אחר מאשר סר משה מונטפיורי הנדבן הידוע, הוא בנה את התחנה כדי שליהודים יהיה ממה להתפרנס, ולספק לעניי ירושלים קמח במחיר זול.
אבא של הרב מרדכי מת כשהוא היה צעיר, והרב נאלץ לצאת לעבוד בגיל 11 אולי הוא עבד פה בתחנת קמח מול התחנה עמדה מרכבה עצומה בתוך זכוכית, אחי ואני הצטלמנו ברקע המרכבה אבא אמר שזו המרכבה שבה רכב משה מונטפיורי, אחי מיד שאל איך יכול להיות שהמרכבה נשמרה ככה? אבא אמר שבאמת המרכבה עברה שיפוץ ואחרי כן שמו אותה פה כדי שכולם יוכלו לראות ולהתפעל, משה מונטפיורי עשה עוד המון למען עם ישראל, ואנחנו מודים לו על זה עד היום, למשל ימין משה נקראת על שמו אבל עכשיו צריך כבר ללכת הביתה ובפעם הבאה שנחזור לירושלים אולי נבקר בעוד שכונות יפות.
בדרך הביתה שמענו את השיר על משה מונטפיורי “והוא עלה למרכבה…” ודמיינתי אותו על המרכבה, וכשעברנו ליד הר המנוחות, צפיתי מהחלון בהר, וחשבתי הרבה מגדולי ישראל פה וגם הרב מרדכי אליהו בתוכם, חשבתי איך כל הטיול הזה התחיל בכלל מצב קטן שמצאתי, אמרתי שלום לירושלים וקיוויתי לראות שוב בבניינה, וקיוויתי שהצב שלי ימצא חברים, וששנה הבאה כבר יהיו לו ילדים קטנים.
