המשימה של אבא
קוראים לי שי, אני בן חמש עשרה ואני גר באוסטרליה יחד עם אמי, אני ילד סקרן שאוהב לחקור ולמצוא הרפתקאות. אחת ההרפתקאות הכי מעניינת שקרתה לי הייתה שאבא שלי נתן לי משימה חשובה.
טררררר טרררר טררר
“שי, כבר שבע וחצי, אתה צריך לקום”
“עוד חמש דקות אמא”
בדרך כלל ככה מתחיל כל יום רגיל, אבל היום היה יום מיוחד, היום התחלנו לארוז לקראת המעבר לבית החדש שלנו. כן, אנחנו עוברים לישראל, המקום שאמא חלמה לגור בו כל חייה. אני קצת עצוב, כי אני אעזוב את כל החברים שלי ואעבור למקום חדש, מקום שאני לא מכיר בלי אף אחד שיהיה איתי, אבל אני יודע שיהיה בסדר.
ישר כשחזרתי מבית הספר התחלתי לארוז, ארזתי דברים גדולים, קטנים ומאוד מוזרים שמצאתי בחדר שלי. מכל דבר אחר נזכרתי בהרפתקה אחרת שקרתה שלי.
ארזתי וארזתי עד הצהרים ושם כבר התייאשתי, יותר מדיי דברים לסדר, יותר מדיי זיכרונות טובים. למזלי אמא שלי הסכימה שנתחלף, אני אארוז את
נכנסתי לחדר של אמא. היה לי מוזר לראות אותו ריק כל כך, בדרך כלל החדר מלא בדברים. הסתובבתי בחדר וחיפשתי דברים לארוז, מתחת למיטה מאחורי השידה אפילו בתוך המגירות. אבל כשעברתי לספרייה ראיתי דבר מוזר ביותר, בתוך ערמת הספרים הצבעוניים עמד שם ספר אפור שנראה קצת ישן. פתחתי את הספר וראיתי שזה לא בדיוק ספר אלא יומן. דפי היומן היו ריקים חוץ מעמוד אחד שבו היה כתוב:
יומני היקר
אני שומר על כל מה שיש לי, על אשתי, על ילדי אבל יותר מכל אני שומר על דבר מסוים אחד שאת שמו אסור לי להגיד, הוא עובר דורי דורות בירושה וחשוב לכל אחד שמקבל אותו. אני מקווה מאוד שכשנעבור דירה, אזכור לקחת אותו ולהעביר אותו לבני. הוא נמצא כאן בבית בדברים שחשובים לי ביותר.
מקווה לכתוב בך עוד
אהרון
וואו חשבתי יש דבר שעובר דורי דורות במשפחה שאבא שלי רצה להעביר אותו אלי, אבל הוא לא הספיק ונפטר לפני זה. אם אבא שלי רצה להעביר אלי משהו למה שלא אחפש אותו בבית.
התחלתי לחפש בבית בין כריות הספה, במיטה ואפילו באמבטיה. סרקתי כל מקום בבית חוץ ממקום אחד, הארון. הוצאתי והכנסתי בגדים, חיפשתי בתוך כיסים מטפחות וחולצות אבל לא מצאתי שום דבר. איפה זה יכול להיות?
חיפשתי וחיפשתי אבל לא מצאתי כלום, ואז ראיתי אותו, הכובע שאבא שלי לבש לכל מקום שאליו הלך בין אם זה לעבודה ובין אם זה לים תמיד הכובע היה אתו. הורדתי את הכובע מהמדף חיפשתי מה זה יכול להיות הדבר שכל כך חשוב לאבא. הפכתי את הכובע וראיתי בתוכו כיס ובו נמצא שרשרת עם תליון קטן, פתחתי את התליון וראיתי בו תמונה של אין היוחסין של כל המשפחה המורחבת. אפילו אנשים שמתו לפני מאות שנים ראיתי והכל בתוך התליון, הבנתי למה התליון היה כל כך חשוב לאבא, אבי תמיד רצה שהמשפחה תהיה אתו. הוא תמיד אמר המשפחה היא הדבר הכי חשוב בעולם וצריך לשמור עליה.
יצאתי מהחדר נרגש כולי והראיתי את התליון לאמא ,התרגשנו ובכינו ביחד ואחרי שנרגענו המשכנו לארוז אבל עכשיו אני לא מפחד שאהיה לבד, כי עכשיו אני יודע שאמי תמיד תהיה איתי.
