המירוץ
זה היה עוד בוקר רגיל, השמש עלתה ושטפה בקרניה את החדר של דפנה, דפנה פקחה את עיניה הסתכלה סביב ואז נזכרה “היום תחרות הריצה של בתי הספר”. דפנה חיכתה מאוד ליום הזה והתרגשה לקראתו.
היא קמה במהירות מהמיטה, שפשפה את עיניה והתלבשה לקראת הריצה, הריצה הייתה לה מאוד חשובה היא התאמנה עלייה הרבה וסוף סוף שמחה שהיום הזה הגיע.
בשעה שבע וחצי דפנה הייתה בדרך לבית ספר עם אחיה הקטן, מרחוק היא ראתה את חבריה כבר מאורגנים. היא התיישבה לאכול ולאגור כוחות לקראת מירוץ השדה. “תלמידים יקרים השעה שמונה צריך להעלות על ההסעה” אמרה המורה לירון לספורט, דפנה התרגשה ורצה להסעה.
שישה עשר תלמידים הגיעו להתחרות שמונה בנים ושמונה בנות, המירוץ נערך בעמק הארזים שבירושלים והיו בו בתי ספר רבים.
דפנה ירדה מההסעה הסתכלה ימינה ושמאלה ואמרה לעצמה “זה באמת קורה, הדבר שהתכוננו אליו, עכשיו זה הזמן שלנו להוכיח את עצמנו”. התלמידים הביאו משחקי ספורט להתחמם לפני הריצה.
דפנה ראתה את הכדור וישר הלכה לשחק בו, “איתי אתה רוצה לשחק איתי?” שאלה, “בטח” ענה איתי והם התחילו להתחמם ולשחק לפני המירוץ.
“תלמידים יקרים מקצה הבנות עומד להתחיל, נא תפסו מקומותיכם” הכריז הכרוז. דפנה הלכה עם שאר הבנות למסלול, היא הייתה ממש נרגשת וחיכתה בהתרגשות לתחילת הריצה.
שריקת הפתיחה נשמעה, דפנה החלה לרוץ בכל כוחה כדי להגיע לקו הסיום ראשונה כמו שרצתה, היא ידעה שהיא רצה מהר ושהיא מסוגלת לצבור פער מהאחרים ולצח בתחרות.
היא רצה ורצה והנה היא רואה את קו הסיום מבצבץ לו מרחוק, דפנה חשבה לעצמה שהיא מסוגלת ולמרות שזה קשה היא תצליח להגיע ראשונה כמו שחלמה. דפנה הובילה ומיד אחריה היו עוד שתי בנות מבתי ספר שונים.
בעודה רצה ורואה את הניצחון מול עינה היא הרגישה מכה ברגל. היא נעצרה ומייד הבינה שמישהי נתקעה בה ונפלה, ללא היסוס דפנה הסתובבה ועזרה לה לקום, היא שאלה לשלומה והציעה את עזרתה. הילדה הודתה לה, קמה והמשיכה לרוץ לקו הסיום.
דפנה נעמדה גם היא ופתאום היא הבינה שכשהיא עזרה לילדה לקום שאר הבנות עקפו אותה וכרגע היא במקום האחרון. דמעות הציפו את עיניה דפנה רצתה לנצח והיא הבינה שכרגע היא לא תוכל לעשות זאת. בשארית כוחותיה הצליחה להגיע לקו הסיום במקום האחרון ומיד פרצה בבכי.
דפנה המתוסכלת התקשרה לאמא שלה וסיפרה לה את הסיפור, אמא שלה אמרה לה משפט אחד “דפנה אהובה שלי, כמה את גיבורה וכמה טוב לב יש לך, אני לא מופתעת שעצרת לעזור לחברה שלך תזכרי שהמרוץ הזה הוא רק תחרות אבל את עזרת לחברה שהייתה במצוקה ובכך הבנת מה הדבר שבאמת חשוב בחיים”
דפנה אמרה לאמא “אני אוהבת אותך” ניתקה את השיחה וחייכה, היא הבינה שעשתה את הדבר הנכון.
- הבסיס הוא סיפור אמתי שקרה לי.
