המסע אל הרב קוק
“אבא למה קוראים לי אברהם יצחק?” שאלתי את אבי.
“קראנו לך על שם הרב קוק. לא סיפרנו לך?” ענה אבי. ‘מי זה הרב הזה?’ חשבתי בלבי.
“אולי תלך לספריה להביא ספר על הרב קוק?” שאל אבי כשראה את מבטי התמה.
הלכתי לספריה והבאתי ספר על הרב קוק. אחרי ארוחת הערב הלכתי לחדרי לקרוא את הספר ששאלתי. לפתע ראיתי שורות זוהרות בספר ולתדהמתי הרבה האור הלך וגדל והספר התחיל לרחף!
פתאום שמעתי קול חזק של משאבה, ובשבריר שנייה מצאתי את עצמי במקום מוזר. הסתכלתי מסביבי בתדהמה. ‘לאן הגעתי?!’ מלמלתי.
שמתי לב שאני יחף, לבוש בבגדים שראיתי בתמונות עתיקות. עמדתי באמצע שדה ומסביבי היו ערימות חציר. הבחנתי בכרכרה מתקרבת, ומיהרתי לרוץ לשיח הקרוב כדי שלא יראו אותי. מהכרכרה יצא איש הדור-פנים לבוש חליפה ארוכה וכובע שטריימל על ראשו, ומסביבו היו שבעה אנשים שנראו כמו תלמידיו.
מיד כשהגיעה הכרכרה ניגשו אל הרב ותלמידיו קבוצת אנשים שלבשו בגדי חאקי.
הרב פתח ואמר: “שלום עליכם אנשי זיכרון יעקב! באתי כדי לראות את עבודת הקודש שאתם עושים.”
“הרב, עליך השלום! כבוד גדול לארח את הרב במושבה שלנו!” אמר בהתרגשות החקלאי המשופם שנראה כבכיר.
“יוסף, שאל את הרב אם הוא יכול לבוא לסיור במושבה”, לחש חקלאי צעיר אחד לחקלאי המשופם שהתברר ששמו יוסף.
“האם הרב יוכל להתלוות אלינו לסיור במושבה?” שאל יוסף את הרב.
“בהחלט” ענה הרב “זמני רק שלכם. אולם, לפני שאנחנו הולכים אני רוצה שתכירו מישהו. אברהם יצחק!” קרא לי הרב.
הייתי המום. כיצד ידע הרב שאני פה??
למרות חששותיי יצאתי והלכתי אל הרב. כשהתחלנו ללכת לחש לי הרב בחיוך “אתה עוד תבין הכול.” הלכנו בעקבות חברי המושבה לכרמים וליקב. ואז אמר יוסף לרב:
“בוא נלך לראות את בית הספר ואת התלמידים”. הלכנו לבית הספר ונכנסנו לאחת הכיתות.
הרב שאל את המורה: “אוכל לשאול את התלמידים כמה שאלות?”
“כמובן” אמר המורה לרב.
“מי יודע מה הדיבר הראשון בעשרת הדיברות?” שאל הרב את התלמידים. אף תלמיד לא הצביע. התפלאתי, כיצד אף אחד לא יודע את המילים הקדושות “אנוכי ה’ א-לוקיך”?
הרב הבין כי הם לא לומדים תורה והחליט לספר להם על מעמד הר סיני. בסוף השיעור, כשיצאנו מהכיתה, אמר הרב ליוסף: “אתם המתיישבים עושים דברים נפלאים מאד על מנת לגאול את ארץ ישראל מהשממה. אם תשתפו גם לימוד תורה ותקיימו את מצוותיה תגיעו לדרך האמת!”
יוסף התרגש מאד ואמר “אני מבטיח לך הרב שנשתדל מאד לשמור את השבת ועל הכשרות!”
בלילה התאספנו בחדר המרכזי של המושבה. הרב נשא נאום ושיבח את המתיישבים הציונים על מסירות הנפש שלהם, וכמה חשוב לא לזנוח את התורה והמצוות. לאחר מכן כולם רקדו במעגל – רבנים וחקלאים יד ביד. התרגשתי מאד לראות את האחדות והשמחה שהרב מקרין למתיישבים.
רציתי לברר עם הרב איך אוכל לחזור הביתה, אז הלכתי לחדרו ודפקתי בדלת.
“יבוא!” שמעתי קול מהחדר. נכנסתי וראיתי את הרב שקוע בלימוד הגמרא.
“ידעתי שתבוא” אמר הרב בחיוך, “בוודאי אתה רוצה לדעת מה קורה כאן…”
“נכון”, עניתי.
“בזכות הספר שקראת” אמר הרב, “הגעת לתקופת טרום המדינה. שמי אברהם יצחק קוק, וההורים שלך קראו לך על שמי. כדי לחזור לתקופה שלך אתה צריך להגיד לי מה למדת מהביקור במושבה”.
“אני חושב שלחברי המושבה היה קשה לקיים את המצוות ואתה באת ועזרת להם לתקן זאת”, אמרתי לרב.
“אכן כך!” אמר הרב “כעת עליך לישון ובעזרת ה’ תקום בזמנך…”. הרב חייך אלי ואיחל לי דרך צלחה. הלכתי לחדרי ונרדמתי מיד. כאשר התעוררתי גיליתי שאני באמת בביתי וידעתי שאת הפגישה עם הרב קוק לא אשכח לעולם.
