היו הייתה פעם ילדה בשם נחמה ליבוביץ’. נחמה הייתה תלמידה מצטיינת בלימודים. היא מאוד אהבה את לימודי הקודש אך הייתה ילדה שקטה מאוד. הייתה לה חברה אחת טובה במיוחד, רבקה שמה, הן היו חברות אמת. רבקה הכירה את נחמה וידעה שהיא מוכשרת במשחק.
לקראת סוף השנה נכנסה נחמה לכיתתה, שמה את ילקוטה על הכיסא וישבה במקומה. הגיעה המורה לכיתה ובפיה הייתה בשורה משמחת: “תלמידות יקרות, בסוף השנה אתן, בנות כיתה ו’, תעלו מחזמר לכבוד העיר”! כך הכריזה המורה בהתרגשות. “אנו, המורות, נחשוב על נושא המחזמר, ובשיעור הבא אעדכן אתכן”. נחמה חשבה בליבה “איזה כיף! אולי אוכל לנסות, אבל בעצם” חשבה, “לא, אני לא חושבת שאצליח לעמוד על הבמה, אני מתביישת”.
הבנות יצאו להפסקה, ונחמה שיחקה עם רבקה. היא לא סיפרה לרבקה על המחשבות שעלו לה בשיעור. הן חזרו לכיתה. המורה לחשבון, חנה, נכנסה לכיתה ולימדה. כולן חיכו לשיעור הבא של המחנכת, חדווה , שתספר על מה המחזמר. אף אחת לא הייתה מרוכזת והשיעור התמשך לאט עד הצלצול, כל התלמידות התרגשו מאוד.
המורה חדווה נכנסה והכריזה שהנושא הוא “ואהבת לרעך כמוך”. התלמידות שמחו והמורה הוסיפה שהיא תצטרך לבחון את כל הבנות שרוצות להתמודד לתפקידים השונים. “ההצגה תעסוק בתופעת החרם, מי רוצה להיבחן?” הרבה אצבעות הורמו והמורה כתבה ביומנה את שמות הבנות המתמודדות. “המבחנים יתקיימו ביום רביעי בעוד שבועיים” הודיעה המורה.
כשנחמה חזרה לביתה היא סיפרה לאמה על המחזמר שהכיתה תעלה בסוף השנה, ואמה שאלה אותה “נו, ניסית להיבחן? שתינו יודעות שאת מוכשרת בדרמה”. “לא” השיבה נחמה. “למה?” שאלה אמה. “אני מתביישת מאוד וזה מפחיד אותי לעלות על הבמה, אני מעדיפה שלא”. “חבל, אבל תוכלי בכל זאת לנסות, אני אשמח מאוד אבל מה שאת מרגישה הוא הכי נכון בשבילך”. נחמה שמחה שאמה תומכת בה ומרשה לה ללכת בדרך שלה והרגישה הקלה גדולה.
אחרי שבועיים..
נחמה קמה בבוקר, הכינה לעצמה כריך ויצאה לבית הספר במצב רוח טוב. השיעורים עברו במהירות והתלמידות חשו מתח והתרגשות וכמובן הסתקרנו כבר לדעת במי בחרה המורה? כך עבר הזמן עד השיעור האחרון שבו נכנסה המחנכת והודיעה מי נבחרה.
שושי נבחרה לתפקיד הראשי. הבנות שמחו והתחילו בחזרות, בסיום הלימודים הן חזרו לביתן שמחות ומאושרות. בסתר נחמה רצתה ללמוד את התפקיד הראשי ולכן ביקשה מהמורה לקבל את דפי הטקסט של המחזמר, סתם בשביל לעיין, אבל בעצם למדה בשביל הכיף.
כל החודש היה מלא בהתרגשות ושמחה. הבנות שלא נבחרו עזרו לבנות האחרות שמציגות, תמכו בהן ועזרו להן בחזרות, כך כולן יצאו מזה בהרגשה טובה.
יום לפני המחזמר, ההכנות היו בשיאן, היה לחץ גדול אבל גם שמחה. פתאום באמצע כל ההכנות התקשרה שושי למורה ואמרה לה: “אני לא מרגישה טוב, אני לא בטוחה שאצליח להגיע מחר להופעה ולחזרות. מה אעשה?” המורה נדהמה ומעט התבלבלה ולא ידעה מה לעשות.
היא השיבה לשושי: “אבדוק מה נעשה בעניין” ואחר כך נזכרה שנחמה עדיין לא החזירה לה את הדפים של התפקיד הראשי. היא החליטה להתקשר לנחמה ושאלה אותה מה לגבי הדפים? נחמה אמרה שהיא תחזיר אותם למחרת. המורה שאלה בקבוצת ההורים “מי חושבת שהיא מתאימה ויכולה להצליח לגלם את התפקיד הראשי בזמן כה קצר?”
בביתה של נחמה אמה שאלה אותה: “יש לך הזדמנות להופיע, אולי עכשיו תשני את דעתך ותרצי?” נחמה ענתה שהיא תחשוב על הרעיון ולבסוף החליטה שהיא תגלם את התפקיד הראשי!
נחמה הציגה מצוין את התפקיד במחזמר. כל הבנות שיבחו אותה על המשחק המוצלח ורבקה שמחה בשבילה מאוד.
