מאת: אורי ביק, כיתה: ד’1, מחנכת: מיטל . אוולינה דה רוטשילד
הכנסת אורחים
“מותק, אולי תצאי החוצה?” שאלה רינה
“אבל אמא, יש מלא גשם!” התלוננה רבקה
“טוב, רוצה לשחק עם אחים שלך? ” הציעה רינה
“טוב, שמומו, חניני, מרימוש דבושקוש ומשוצקוש, מי רוצה חידון שבת?” צעקה רבקה בהתרגשות
“אני!” צעקו כולם
כל המשפחה הגדולה התישבה לשחק בחידוני שבת, יצחק האבא, רינה האמא ושבעת ילדיהם.
אין ספק שזו משפחה גדולה, בוודאי ציפתם שיהיה להם בית גדול עם מקום לכולם וארוחות בשפע, אבל אם חשבתם כך…
טעיתם.
הם חיו בדוחק ובצמצום, בבית קטנטן עם שלושה חדרי שינה. החדר השלישי היה חדר אורחים.
זה כבר מוזר.
אם הם עניים, למה יש להם חדר אורחים? ובכלל, אין להם כמעט אוכל, איך יארחו אנשים?
היה דבר אחד ששמר על השמחה בבית.
מצוות הכנסת אורחים.
זאת הייתה המצווה האהובה על יצחק, והוא דאג ללמד את אשתו ואת ילדיו על חשיבות המצווה.
לצערם, הם גרו בכפר נידח בספרד, היה נדיר לזכות לארח מישהו.
ובכל זאת, כל יום הם קמו בתקווה שהיום אולי יזכו לקיים את המצווה הזאת.
עד שיום אחד זה קרה.
הם עמדו ללכת לישון, ופתאום נשמעה דפיקה חלושה.
יצחק זינק על הדלת, מכין את עצמו לאכזבה, אבל לא הצליח לעצור את ההתרגשות. סוף סוף זה קורה! הלב של כל בני המשפחה זינק אל השמיים!
בדלת עמד איש זקן עם בגדים מרופטים וזקן לבן עם קצת בוץ.
“זקן אנוכי, ורגלי כבר התעייפו, התיתנו לי מחסה מפני הגשם והקור?” שאל הזקן בתחינה
יצחק האבא היה הראשון שהתעשת. “בשמחה! ברוך הבא!”
“תודה רבה לכם!” חייך הזקן חיוך עייף
הם הכניסו אותו לחדר האורחים ונתנו לו מצעי שינה.
בבוקר הם התעוררו בשקט כדי לא להעיר את האורח.
אבל הם ראו אותו כבר מתפלל.
משהו בתפילה הזאת היה… שונה ומעורר יראה.
הזקן סיים להתפלל, הסתובב אל הילדים וחייך חיוך נעים.
“בוקר טוב” אמרה רבקה
“בוקר טוב, קוראים לי אברהם, רוצים שנצא לטייל קצת בחורשה ואספר לכם סיפור?” שאל הזקן .
היה זה בוקר שבת יפיפה, לא היה שום זכר למזג האוויר החורפי ששרר אתמול.
הם יצאו לטייל, הזקן היה איש מלא באור והיה נעים לדבר איתו.
הם טיילו בשדה החיטה הקטן של הכפר, ואברהם סיפר להם סיפורים מהתורה.
אחרי זה הם חזרו הבייתה לאכול ארוחת שבת, לא היה הרבה אוכל, אבל רינה עשתה כל שביכולתה להכין אוכל טוב לכולם.
במוצאי שבת אמר אברהם “אני מצטער מאוד, אבל עלי ללכת, תמיד אזכור אתכם לטובה” אמר.
הם תמיד יזכרו את השבת הזאת: זו הייתה השבת הכי טובה בחייהם.
אבל הטוב ביותר עוד לפניהם.
יום אחד נשמעה דפיקה ובדלת היה שליח: רינה חשבה שהיא הולכת להתעלף.
“יצחק! בוא מהר!” צעקה בהתרגשות
השליח עזב ורינה ויצחק נשארו המומים על משקוף הדלת.
כשהילדים חזרו מהשדה הם ראו את הוריהם אורזים את כל חפציהם.
רינה ויצחק הושיבו את הילדים בכיסאות והסבירו להם.
לא אשאיר אתכם במתח, אספר לכם מיד.
השליח נשלח על ידי האורח, אברהם! מסתבר שהוא היה עשיר, והתגורר בירושלים, במכתב שהביא השליח הזמין אותם אברהם לגור בירושלים ושלח להם כסף!
כעבור יומיים הם עלו על אונייה, הגיעו לירושלים ורכשו בית.
מאז, הם מלמדים את כולם מצוות, ואפילו שינו את שם משפחתם ל: אור-חיים
הם נזכרו כרבנים חשובים, ותרמו מאוד לתושבי ירושלים.
