היה הייתה פעם ילדה בשם ניקי. ניקי גרה בלונדון. לניקי יש עיניים בצבע חום דבש ושיער בצבע חום בהיר היא לא גבוהה מדי ולא נמוכה מידי. היא אוהבת ללמוד בבית הספר את כל המקצועות ובעיקר אוהבת להיות עם החברים והחברות. לחברה הכי טובה שלה קוראים יולי, היא נמוכה, עיניים בצבע ירוק ושיער בצבע חום יולי אוהבת גם ללמוד את כל המקצועות בבית הספר וביחד תמיד הן לומדות למבחנים ומכינות שיעורי בית.
בוקר אחד ניקי באה לבית הספר, התיישבה על הכיסא והניחה את הראש על השולחן בלי להרים את הראש. כל החברים התפלאו ושאלו את ניקי מה קרה? אך ניקי לא ענתה לאף אחד. גם כשהמורה נכנסה לכיתה, ושאלה אותה ניקי מה קרה, ניקי לא ענתה.
בהפסקה שוב כולם נעמדו סביב ניקי ושאלו אותה מה קורה והיא עדיין לא ענתה. המורה ביקשה מכל התלמידים לצאת מהכיתה המורה התיישבה ליד ניקי חיבקה אותה בחיבוק אמיתי ושאלה אותה שוב: מה קרה? ואז סוף סוף ניקי הרימה את ראשה וענתה למורה בבכי: “הבעלים של הבית שלנו רוצה אותו בחזרה. שמעתי את ההורים שלי מדברים ביניהם שבעל הדירה אמר להם שהוא נותן לנו רק חודשיים להסתדר ואז אנחנו חייבים לעזוב, ואז שמעתי את ההורים שלי אומרים אולי כבר נעשה מה שרצינו לעשות ממזמן ונעשה עליה לארץ ישראל”? ניקי המשיכה לדבר בבכי. “אני עוברת למדינה אחרת, איך אעזוב פה את כולם? איך אכיר חברים חדשים? אני ממש מפחדת , כאן בלונדון אני מצטיינת בלימודים, איך יהיה לי בבית הספר החדש, בטח יהיה לי קשה שם”. המורה שוב חיבקה את ניקי ואמרה לה “ארץ ישראל זה מקום נהדר, כל היהודים רוצים לחיות שם, זה המקום הכי טוב ליהודים את צריכה לשמוח. ואני בטוחה שתמצאי שם מלא חברים חדשים ושיהיה לך כיף איתם, את חברותית וחביבה על כולם, בטוחה שגם שם יאהבו אותך ואין לי ספק שגם בלימודים את תצליחי. נכון שיהיה לך אולי קשה בהתחלה עם השפה אבל את קולטת מהר ואני בטוחה שתסתדרי. וגם את עדיין יכולה לשמור על קשר עם כולם פה, היום הרבה יותר קל להיות בקשר מאשר פעם”. ניקי הפסיקה לבכות וחייכה חיוך גדול ואמרה למורה: “תודה רבה לך על העידוד את המורה הכי טובה ותמיד אזכור אותך, במיוחד כשיהיה לי קשה אזכור את המילים שלך”. בדיוק באותו רגע נשמע הצלצול, כל התלמידים נכנסו לכיתה המורה קראה לניקי ולחשה לה באוזן:” רוצה לספר לכולם שאת עוזבת?” וניקי אמרה כן והתחילה לספר לכולם: “אני בעוד חודשיים עוזבת למדינה אחרת”
בן התפרץ לדבריה ושאל “לאן את עוזבת?” המורה אמרה לרון שזה לא יפה להתפרץ כי יש עוד ילדים שמצביעים ומחכים לשמוע, רון ביקש סליחה מכל הילדים וגם מניקי וניקי ענתה שהיא עוברת לארץ ישראל. בן אמר לניקי “איזה כיף לך”, רון אמר לה “מגניב” ויולי אמרה “נתגעגע אליך”. עברו להם החודשיים והגיע הזמן שעוד יום הטיסה של ניקי לארץ. היא התרגשה וגם קצת הייתה עצובה באותו בוקר. כשניקי הגיעה לכיתה באותו יום כולם הביאו לה מתנות ושלטים וגם המורה נתנה לה מתנה. כל היום חגגו לה בכיתה ונפרדו ממנה. למחרת ניקי טסה עם משפחתה ונחתה בשדה התעופה בישראל. הם נסעו במונית לתל האביב והגיעו לבית החדש. ניקי חשבה לעצמה איזה בית ענק ויפה. באו השכנים להגיד שלום נתנו להם עוגה ופיצה. המשפחה של ניקי אמרו להם תודה. ניקי בצהריים יצאה לגינה ותוך כמה רגעים מצאה כבר 4 חברות חדשות. ניקי באותו לילה הלכה לישון שמחה עם חיוך על הפנים והבינה שגם בארץ אחרת יכול להיות לה טוב.
