הילדה שהלכה לאיבוד
מאת: יעל כהן ב’ 3 אפרתה
היה הייתה פעם ילדה ושמה נויה. נויה היתה בת 6 בכיתה א’ . סבתא
שאלה את נויה מה היא רוצה כמתנה ליום ההולדת שלה. נויה ענתה
שהיא רוצה ללכת ליום כיף לבד עם סבתא בקיפצובה. כך היא הלכה
עם סבתא שלה לקיפצובה לכבוד יום ההולדת שלה.
כשנויה וסבתא הגיעו לקיפצובה, הן הסתובבו בין המתקנים השונים
ואכלו גלידה. נויה החליטה לעלות על הגלגל הענק. נויה עלתה על
הגלגל הענק וסבתא שלה חיכתה בצד. נויה נהנתה מאוד להסתובב
בגלגל הענק ונשארה לעוד סיבוב, אבל היא לא אמרה לסבתא שלה.
סבתא שלה חיפשה אותה. היא דאגה מאוד ופחדה שנויה הלכה
לאיבוד. סבתא התרחקה מהגלגל הענק וקראה:
“נויה! נויה! איפה את?”
נויה ירדה מהגלגל הענק והחלה לחפש את סבתא שלה. נויה דאגה
והחלה להילחץ, היא חיפשה את סבתא שלה בכל המתחם ולא מצאה
אותה. נויה פרצה בבכי וישבה על הספסל. אנשים שהבחינו בה ניגשו
לעזרתה ושאלו אותה מה קרה, מדוע היא בוכה ככה לבדה על
הספסל. אישה אחת ניגשה אליה ושאלה אותה: “למה את בוכה?”
נויה אמרה: “איבדתי את סבתא שלי”.
האישה אמרה: “את רוצה להתקשר לסבתא שלך?”
נויה אמרה: “כן, אני רוצה להתקשר לסבתא. מזל שאמא שלי
לימדה אותי את המספר שלה”.
נויה התקשרה לסבתא והסבירה לה איפה היא נמצאת. סבתה באה
למקום שנויה נמצאת בו. סבתא שמחה מאוד לראות את נויה. היא
חיבקה ונישקה אותה. הן הלכו הביתה בשמחה ובשלווה.
הסוף
