אורי ושפת הסימנים

אורי ושפת הסימנים / כתב יהונתן לוי ב3

יום אחד הלכתי לחבר שלי אורי.
אורי היה ילד חדש בכיתה שלנו, ואמא שלי אמרה שזה יכול להיות מאד נחמד, כי
אמרתי לה שעדיין אין לו כל כך הרבה חברים. הוא גם חדש בבית הספר וגם בשכונה.
הילדים בכיתה לא כל כך התחברו ואהבו את אורי. ואני לא הבנתי למה ומדוע.
אמא אמרה לי, שלא צריך לעשות כמו כל שאר הילדים, והכי גרוע אם לא יהיה לי נחמד
אצלו, אז שאני אתקשר אליה והיא תאסוף אותי חזרה הביתה.
אני רק זוכר שבהפסקה הייתי מדבר איתו אבל אורי לא תמיד היה עונה לי.
אורי היה ילד שקט ולא אהב לדבר הרבה.
הגעתי לבית של אורי ודפקתי בדלת אבל לא פתחו לי את הדלת.
חיפשתי איך לצלצל בדלת וראיתי פעמון קצת שונה, ולחצתי עליו.
מישהו פתח את הדלת, זו הייתה אמא של אורי.
היא עשתה לי סמנים להיכנס לבית בלי לדבר. רק הוציאה קצת קולות מוזרים, שאני
לא הבנתי.
אמא של אורי הובילה אותי לחדר של אורי ואז הם התחילו לדבר בינהם בשפת
הסימנים. אז הבנתי שאמא של אורי לא שמעת ולכן לא יודעת לדבר, רק בשפת
הסימנים.
אורי ואני שיחקנו בכל מיני משחקים אצלו בחדר והיה נחמד.
פתאום שאלתי את אורי מה יש לאמא שלו? ואורי אמר שאמא שלו חרשת. ולפעמים
יש ילדים שצוחקים עליו שהוא מדבר איתה בשפת הסימנים.
אמרתי לאורי שאני מבטיח להמשיך לשחק איתו ולהיות חבר שלו אפילו שיש לו אמא
קצת שונה.
אורי ואני הפכנו להיות חברים ממש טובים, עד היום.
סוף