ניתאי קם הבוקר בהתרגשות רבה. “אמא, איזה כייף, היום המיוחל הגיע” אמר. הוא חיכה זמן רב לתחרות הבית ספרית שמתקיימת כל שנה בחודש אדר. השנה, זו הפעם השלישית שמשתתף בתחרות כתיבת הסיפורים. הוא מכוון גבוה ומקווה להצליח יותר משנים קודמות , שואף לניצחון בתחרות הבית ספרית, ניצחון נוסף בתחרות המחוזית, ואולי אף ניצחון בתחרות הארצית. לפני שנתיים, בתחילת דרכו בתחרות היה בטוח בעצמו ודחה את כתיבת הסיפור לרגע האחרון. כתב אותו במהירות, ללא הרבה מחשבה. כאשר המורה אורה הכריזה על המנצח בתחרות הוא התאכזב מאוד שלא זכה. בסוף היום חזר לביתו וסיפר לאימו על ההפסד. אימו ניחמה אותו ובו זמנית אמרה “ניתאי, בשביל לנצח צריך להשקיע. בטוחה ששנה הבאה תתאמץ יותר ותצליח”. ניתאי לקח את דבריה של אימו ברצינות והבטיח לעצמו ששנה הבאה ישקיע קצת יותר. שנה חלפה, והגיע חודש אדר. שוב הגיע זמנה של תחרות כתיבת הסיפורים. ניתאי החליט שהשנה מקצה לכתיבת הסיפור לתחרות יומיים, וכך עשה. היה בטוח בעצמו וחשב שהשנה בטוח ינצח. ביום ההכרזה על הזוכה בתחרות, ניתאי קם בהתרגשות רבה ואמר לאימו “השנה אני בטוח מנצח, אין לי ספק בכך”. כשהגיע רגע ההכרזה בכיתה, ניתאי היה מתוח, וכששמע שהמורה הודיעה שהשנה בארי זכה בתחרות, היה מאוכזב מאוד. דמעות זלגו מעיניו והוא מיהר לנגב אותן כדי ששאר חברי הכיתה לא יראו שהוא בוכה. הוא חזר לביתו בסוף יום הלימודים ואמר לאימו “אמא, גם השנה לא זכיתי. תמיד חשבתי שאני כשרוני בכתיבה ואני לא מבין מה אני עושה לא טוב”. “ניתאי” השיבה אימו, “אתה כשרוני מאוד. תמשיך להאמין בעצמך ותדע שאני מאמינה בך. שנה הבאה תשקיע קצת יותר, זה סוד ההצלחה”. ניתאי התחזק מהדברים שאמרה לו אימו והבטיח לעצמו ששנה הבאה ישקיע מאוד ולא יוותר כל הדרך אל הניצחון. הוא ביקש מאימו לרשום אותו לחוג כתיבה יוצרת והחל ללכת לחוג באופן רציף אחת לשבוע. לא הפסיד אף מפגש. כחודשיים לפני התחרות החל לכתוב את הסיפור שלו עד שיום לפני סיום ההגשה היה מסופק מהתוצאה והגיש אותו למורה במייל. עברו להם שבועיים, והגיע יום ההכרזה על הזוכה בתחרות. ניתאי ם מוקדם מן הרגיל, התכונן לבית הספר במהירות וביקש מאימו להסיע אותו לבית הספר. לפני שיצא מן הרכב בכניסה לבית הספר, אמרה לו אימו “ניתאי, אני גאה בך. השקעת מאוד השנה, ההשקעה וההתמדה יחד עם הכישרון שלך יביאו לתוצאה טובה. אני מאחלת לך הרבה הצלחה בני היקר. ותדע, שגם אם לא תזכה, התהליך שעברת הוא כבר זכייה בפני עצמה”. היא נשקה לו, וניתאי נכנס לבית הספר בהרגשה טובה ובהתרגשות גדולה. הגיעה שעת ההכרזה על המנצח, וניתאי חיכה במתח רב לתוצאות. כאשר המורה אורה הכריזה על כך שניתאי זכה השנה בתחרות הוא לא התאפק וצעק צעקת הידד גדולה. אורה, שידעה כמה הזכייה הייתה חשובה עבורו, חיבקה אותו חיבוק גדול ואמרה “ניתאי היקר. הגיע לך לזכות, אני גאה בך”. בסוף היום, ניתאי חזר לביתו וצעק בהתרגשות גדולה “אמא, אמא, אני כל כך מאושר. סוף סוף זכיתי בתחרות כתיבת הסיפורים”. אימו חיבקה אותו, חייכה חיוך גדול ואמרה “ניתאי, אמנם הדרך שלך אל הניצחון הייתה ארוכה, אך בסוף בעקבות הנחישות שלך וההתמדה, השגת את המטרה בהצלחה מרובה”.
