היי, אני אורי שמר, ולאחותי קוראים רינת.
היום יום רביעי ואני צריך לקום מוקדם, בשתיים בלילה, כי אנחנו
נוסעים לאילת! !!
השעה 22:30, “אורי לך לישון, קמים מוקדם היום” אמא אמרה,
“אוקי, לילה טוב” אמרתי,
השעון צילצל, שתיים לפנות בוקר, אני קם ומתארגן. אני לוקח את הציוד.
נסענו שעות עד ש הגענו למלון “סופר ואלקריו”.
אבא הלך לדלפק, והביא את מפתחות החדר. החדר שלנו היה בקומה החמישית.
בתיק שארזתי, הבאתי איתי את הקלמר שלי עם דבק, בשביל לעשות יצירות.
שמתי אותו בתוך המגרה.
ארוחת הערב הייתה במרפסת של בית המלון,
אכלתי מהר וחזרתי לחדר.
הוצאתי מהתיק שלי דפים, פתחתי את המגרה ו…
מה?!!!
איפה הקלמר? אני שמתי אותו בבוקר בתוך המגרה!!
הייתי מאוד עייף, לא משנה, אני אלך לישון ובבוקר אחפש .
הבוקר הגיע,קמתי מהר מהמיטה התארגנתי ויצאתי לטייל ברחבי המלון,
לחצתי על כפתור המעלית ועליתי לקומה האחרונה, היו שם הרבה משרדים,
גם המשרד של מנהל המלון
הדלת של משרד המנהל הייתה פתוחה.
המשרד היה ריק מאנשים.
בלי לחשוב יותר מידי נכנסתי פנימה.
ראיתי מגירה מעט פתוחה והציצו מתוכה הרבה דפים.
באחד מהדפים הייתה כתובה המילה “מרתף”,
ומתחתיה תמונה של פצצה בחדר.
צלמתי את התמונה בטלפון הנייד.
לפתע הטלפון בחדר צילצל,
מישהו נכנס לחדר וענה לטלפון.
התחבאתי מאחורי המגרות, פחדתי שיגלו שאני נמצא שם.
האיש שענה לטלפון דיבר ערבית אני חושב.
כשהוא יצא מהחדר, מיד ברחתי לצד השני וירדתי מהר לחדר שלנו בקומה החמישית,
“רינת”, קראתי “חייבים לרדת למרתף!”
“למה?” היא שאלה,
“בגלל זה” והראיתי לה את התמונה,
רינת ואני רצנו מהר למטה.
ברצפה מצאתי פתק עם 4 ספרות: 0549
רינת שאלה “מה זה?”
עניתי “לא יודע, אני חושב שאולי נצטרך את זה”,
הגענו לדלת, היא הייתה נעולה, ולא מצאנו את המפתח.
הסתכלתי למעלה, הייתה שם כספת בתוך הקיר.
“ראית? אולי הקוד זה הקוד לכספת” אמרתי.
“יאללה טפס למעלה, אין לנו את כל הזמן שבעולם” היא אמרה.
עליתי למעלה ושמתי את הקוד בכספת: 0549
בכספת היה מפתח.
לקחנו אותו,
מבחוץ שמענו צעדים של הרבה אנשים.
“חייבים לברוח מפה, יש כאן מלא שומרים!”
“הנה יש כאן הרבה ארגזים אפשר להתחבא בהם” אמרתי.
שומר אחד הגיע ו…
“רינת, את זוכרת את הדבק שנעלם לי בתוך המגרה?” אמרתי,
“מה זה משנה עכשיו!” היא כעסה,
“הנה הוא! בתוך הארגז, החזקתי את הדבק בידי, אולי נצליח להגיע אל השומר,
נקשור אותו ונדביק לו דבק על הפה!”
“רעיון חכם, רק איך אתה חושב שנצליח להגיע אליו…
בלי שהוא ישם לב” שאלה,
“פשוט תקפצי עליו בעוד… שלוש, שתים, אחת… ו!
בום! השומר נפל על הרצפה,
קשרתי אותו והדבקתי את הדבק על הפה.
הגענו למרתף ונכנסנו.
ראינו שם פצצה עם סטופר,
על המסך כתוב :30 דק’:
” חייבים לעשות משהו!” אמרתי,
“יש לי את הקוד של הצבעים שמצאתי” רינת אמרה,
“פה אפשר לכתוב את הקוד! אל תבזבז זמן”.
אדום כחול ירוק כחול,
“סיסמה ראשונה בוצעה בהצלחה” יצא קול מהפצצה,
ואז הופיעה עוד בקשה שצריך להגיד משהו.
“מה צריך להגיד?!” רינת שאלה,
“אולי…. ישראל לא תנצח לעולם את חמאס!” אמרתי,
“מאיפה המצאתה את זה?
למה שמישהו יעשה קוד כזה?
זה לא יקרה לעולם!!!אם היינו בבית הייתי מרביצה לך”.
“יופי שאנחנו לא בבית, אני מאוד משקשק” אמרתי.
תחשבי רינת, מי ששם את הפצצה בוודאי לא רוצה שננצח אותו!!
ואז אמרתי את המשפט,
“ישראל לא תנצח לעולם את חמאס”,
“סיסמה שניה בוצעה בהצלחה, מכשיר זה נוטרל “אמר הקול.
“אני לא מאמינה שזה עבד!” רינת צעקה
באותו הרגע, הגיע מנהל המלון, סיפרנו לו מה קרה, הוא הודה לנו על הטיפול בפצצה,
וסיפר שבאותו הזמן פושעים ניסו להשתלט על המלון,
הבנתי… רינת ואני הצלנו מאות אנשים .
