שמעו ילדים מעשה שקרה,
האצבעות קמו במצב רוח רע.
רוגזות וליבם מלא גאווה.
האצבעות החליטו להפסיק לשתף פעולה.
כל אחת אמרה :”אני לבדי אני לבדי יעשה את כל מה שבא לי”.
האגודל לחץ על הכפתור.
האצבע הצביעה יפה בכיתה.
זרת שולם עם אהרון עשתה.
קמיצה את הראש גירדה.
אמה בתוך האף חיטטה, והיה נראה כאילו אין לה שום בעיה.
עד שהאצבע ניסתה לגזור עם המספריים לבדה.
האגודל ישב צחק וחייך.
את סתם מתאמצת לנסות לגזור בעצמך.
והיה שמח ,ורץ לכתוב עם החברים.
אבל את העיפרון הוא לא הצליח להרים.
קמיצה ניסתה לקפל כביסה, ומרוב שהתאמצה כמעט התעלפה.
האמה את הספר קראה ,אבל לא הצליחה לעבור לדף הבא.
זרת סתם התאמצה לקטוף פרח שמאוד אהבה.
לאחר יום שמלא באכזבות.
כל האצבעות היו מבואסות.
האצבעות הגיעו להחלטה שחייבים לחזור לשתף פעולה.
יחד כולם בחיפזון עזרו לאגודל להרים את העיפרון.
האגודל והאצבע בלי לחשוב פעמיים הפעילו בכיף ובשמחה את המספריים.
מים קרים שפכו על הקמיצה, ועזרו לה לקפל את הכביסה.
והיה מאוד קל ,ולא מעייף לעזור לאמה בספר לדפדף.
עם הזרת הקטנטנה עזרו לה החברים לקטוף בשמחה זר יפה של פרחים.
ומפה אנחנו לומדים : ילדים – עדיף לעבוד יחד ובשיתוף פעולה מאשר לעבוד לבד ללא שום עזרה.
