היה לי ארנב לבן גדול ויפה ,
ממש כמו הארנב של שלומית, השכנה שלי ממול.
קוראים לו בני.
בני רץ מהר בכל הבית ,ושיחק איתי כשחזרתי הביתה.
הכי כיף ללטף את בני על הספה , וגם לטייל איתו.
בני היה בשבילי כל עולמי, ממש אהבת חיי.
יום אחד , הגעתי הביתה ומצאתי את בני שוכב על הרצפה,
בני הארנב לא זז ,לא נשם,
ואז הבנתי שהוא הלך לעולמו, והיה לי עצוב נורא.
היה לי ממש קשה ההתמודדות עם זה שהוא כבר לא איתי ,
אז החלטתי לכתוב סיפור עליו , וזה הסיפור שלפניכם.
