שלום שמי רוני, אני בת 11 ואני לומדת בכיתה ו’ בבית הספר “עמיטל”.
רציתי לספר לכם על הדבר ששינה לי את החיים,
הדבר קרה בכיתה ד’ לפני שנתיים בערך.
זה היה היום הראשון ללימודים, לא לומדים ורק עושים כייף,
בערך שבוע אח”כ התחלנו ללמוד חשבון, גאומטריה, אנגלית ועברית.
בכל השיעורים הסתכלתי על המורה אבל בראשי חשבתי מחשבות שונות לגמרי.
בקיצור לא ממש הקשבתי, אחרי חודש שלא הקשבתי ולא למדתי, המורה לפתע הודיעה על מבחן גדול באנגלית, לא ידעתי מה לעשות, איך אלמד את כל החומר הזה??
הגעתי לאחר יום הלימודים לבית והתחלתי ללמוד וללמוד וללמוד, אבל זהו שלא בדיוק למדתי, זאת אומרת, ניסיתי ללמוד אבל לא הצלחתי להתרכז אז רק חשבתי מחשבות על מה יהיה במבחן, מה אם אקבל אפס?
ההורים שלי יכעסו עליי ולא יהיו גאים בי בכלל, אז אחרי 5 דקות של תסכול, הלכתי לחדר ושיחקתי במחשב.
אחרי שבוע הגיע יום המבחן, המורה מודיעה שהמבחן מתקיים עכשיו, תפסתי את ראשי ואמרתי “איך יכול להיות ששכחתי את המבחן הזה?”
לא היה לי מה לעשות אז פשוט התחלתי לעשות את המבחן בלי ידע, כעבור כמה ימים המורה נכנסה לכיתה כדי לחלק את המבחנים.
כשהחזירה לי את שלי ראיתי שקיבלתי אפס!! זה היה לי די ברור, ישר הכנסתי את המבחן לתיק שאף אחד לא יציץ בו.
כשהגעתי לבית אמא שלי פינתה לי את שאריות האוכל מהתיק, וראתה את המבחן…
אמא שלי הביטה בי ושאלה “מה קרה אהובתי? בזמן האחרון את לא מצליחה כל כך להתרכז בלימודים, אני אומר לך את האמת קיבלתי כבר כמה טלפונים מהמורות שלך”
הלכתי לחדר ובכיתי מתחת לכרית, יום למחרת אחרי הלימודים אימי אמרה לי “רוני תתארגני את הולכת לאבחון קשב וריכוז”
הןפתעתי- “מה?” “תכף תביני” היא ענתה, התארגנתי ויצאנו לדרך, כשהגענו לשם פשוט אמרו לי תישבי ותשחקי בבובות, לא הבנתי מה רוצים מימני אז פשוט שיחקתי.
כשסיימתי אמרו לי לצאת מהחדר ולהשאיר את אמא לבד עם הדוקטור.
עבר יום ואימי מושיבה אותי בסלון ואומרת לי “רוני יש לך בעיית קשב וריכוז, לפני שאת שואלת, בעיית קשב וריכוז זו בעיה שבגללה את לא מצליחה להתרכז בלימודים”.
“אה, אוקיי” אמרתי.
אמא הגישה לי כדור והסבירה, “זה כדור ריטלין ואת צריכה לבלוע אותו כל בוקר”
כשקמתי בבוקר בלעתי את הכדור והלכתי לבי”ס, כשהתחלתי ללמוד דווקא הצלחתי מאוד להתרכז והבנתי שהכדור הזה עוזר לי עם בעיית הקשב והריכוז כדי שאני יתרכז יותר ויבין.
בקיצור אני ממליצה לכם שתמיד תנסו להיעזר במה שיש לכם תאמינו שכמעט לכל בעיה יש פתרון, מובן שעכשיו אני מבינה יותר את החומר הנלמד, מקשיבה בקשב רב ומבצעת את המטלות ללא שום קושי.
מסקנה: תשמחו במה שיש לכן J
