בזכות הרב מרדכי אליהו
רגע לפני שאני מתחילה בסיפור, אני צריכה לספר לכם משהו.
אני דתייה שלומדת בבית ספר חילוני, זה קשה מאוד ועברו עלי המון אירועים אך על האירוע הזה אני רוצה ממש לספר לכם. בואו נתחיל.
היה זה ביום שמש בהיר, הטקס של כתתנו, טקס יום הזיכרון מתקיים בעוד כמה שעות אך אני, כמו תמיד הסתבכתי.
בבית הספר יש אזור אימונים של ספורט, קריאה, משחק, וטקסים.
בדרך כלל אני לא מתקרבת לאזור הזה. בדרך ככל אני יושבת לבד בשקט. א בל הפעם לא היתה לי בררה אלא ללכת להתאמן, לא ידעתי אף מילה מהטקסט.
הגעתי לאזור האימונים והתחלתי לשנן, אבל האמת, שלא הצלחתי כל-כך. בגלל שהיו לא מעט ילדות קטנות שבאו להציק לי. כל בית ספר ידע שאני דתייה, וכעת הילדות הקטנות ניצלו את זה שאני מתאמנת ולקחו בשקט, בשקט את הסידור שלי.
הסידור הזה, שעובר כבר במשך שישה עשרה דורות אצל הנשים הבכורות במשפחתי, אותו, לקחו הילדות הקטנות.
בהתחלה חשבתי שזה לא נורא אם אגיע הביתה ואספר לאימא אבל ידעתי שהיא לא תסכים לכך ולכן ישבתי בשקט, וחיכית לראות מה הן יגיבו אם אמשיך להתאמן וכך עשיתי. אך הבנות לא הפסיקו להציק והחליטו להלשין עלי למנהלת על כך שהן מדברות אלי ואני לא עונה, כאן כבר לא יכולתי לסבול והפעלתי את המוח על טורבו ואז נזכרתי בסיפור על הרב מרדכי אליהו:
הרב מרדכי אליהו טס לפגישה חשובה בברזיל והביא לנשיא המדינה תנ”ך בתור מתנה, הנשיא הורה להתחיל בדברים וכך היה, התחילו בדברים ותוך כדי שיחק הנשיא בכדורים קטנים מכסף לאט, לאט העלה הנשיא את הכדורים על התנ”ך והרב מרדכי אליהו לא היה מוכן שישימו משהו רגיל על התנ”ך ,ולמרות מעמדו החשוב של הנשיא לקח הרב מרדכי אליהו את הכדורים והוריד אותם מהתנ”ך הקדוש.
אחרי שנזכרתי בסיפור, לא התביישתי ללכת אל המנהלת ולספר את מה שקרה לי,למרות שבדרך כלל אני מאוד מתביישת מהמנהלת.
המנהלת שמעה על המאורע שקרה לי ואמרה לי לקרוא לילדות הקטנות שעשו לי את זה. הופתעתי מאוד, בדרך כלל המנהלת מסבירה לי שהן ילדות הקטנות ועלי לוותר להן, אבל הפעם היא אמרה לי לקרוא להן, איזה מוזר?
קראתי לילדות והן לא האמינו לי, אמרתי למנהלת והיא קראה להן בכריזה ואז הן באו בשקט, בשקט מבוישות ביותר ולא מאמינות למזלן הרע. המנהלת הסבירה שבבית ספרנו אסור לגנוב ושמי שגונבת יש לה עונש של מכתב להורים, ואחרי שלוש מכתבים מקבלים גם השעיה ולכן שיחזירו לי את הסידור.
***
לבסוף הטקס יצא מושלם ואני, שאמרתי את הקטע שבו החייל מתפלל תפילת שמונה עשרה ומבטל גזרות, התפללתי דרך הסידור שלי, בזכות זה לא עזבתי על המסורת לי, ושמרתי על הסידור כמו הרב מרדכי אליהו ולא התייאשתי, קיבלתי מה’ במתנה יחס של גיבורה בבית ספרי ולא היו לי יותר ” אירועים” כמו שסיפרתי בהתחלה.
הלוואי שכולנו נזכה להיות כמו הרב מרדכי אליהו ולהכיר כמוהו את התורה במלואה,אמן!
