סיפורנו מתחיל אי שם בירושלים.
כשהיה אמיתי בן אחת עשרה הוא למד בבית ספר. הוא הרבה ללמוד והתמיד בלימודיו.
יום אחד הלכתי ברחוב ובדרכי לבית ספר ראיתי קבצן יושב ומוכר פירות שאמר לי רוצה מפירותיה של ארץ ישראל?
השבתי- לא, מה כבר מיוחד בסתם פירות? ומיהרתי בהליכתי.
יום למחרת שוב אותו הקבצן ישב ואמר רוצה מפירותיה של ארץ הקודש? לא, השבתי שוב, מה כבר מיוחד בפירותיה של ארץ ישראל?
אחרי כמה ימים, שהקבצן שאל אותי יום אחרי יום, האם אני רוצה מפירותיה של ארץ ישראל החלטתי שנמאס ופניתי אליו “תגיד כמה אתה מרוויח מהפירות האלה?”
שום דבר השיב האיש, אני רוצה לתת מפירות ארץ ישראל.
“למה? מה מיוחד בהם כל כך?” שאלתי בזלזול והלכתי לדרכי.
באותו יום בבית הספר למדנו את פסוק המשנה “ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות”.
הבנתי שעשיתי טעות חמורה עם אותו קבצן. כשנגמר השיעור רצתי למקום שבו היה הקבצן אך הוא לא היה שם. לא ידעתי מה לעשות, רציתי לבקש את סליחתו. רצתי בכל העיר, אך לא מצאתי אותו. החלטתי לחזור הביתה. פנסי הרחוב כבר נדלקו מזמן ועוד לא הייתי בבית. כשנכנסתי הביתה לא ציפתה לי הפתעה נעימה…
ריתוק לשבועיים!!! נשמעה צעקה מהמטבח. הייתי עצוב ממש, לא יכולתי שלא לבקש סליחה מהקבצן. הייתי עצוב והתחננתי בפני אמי שתבטל את העונש, אך היא לא הסכימה. הייתי מתוסכל מאוד! ישבתי בחדרי ולפתע ראיתי את אותו הזקן יושב מתחת לעץ התותים שנמצא בסמוך לביתי.
הוא סימן לאיש אחד משהו שלא הבנתי והלך .
יום למחרת (יום שבת) הוריי קראו לי לסעודת שבת, אכלתי הרבה וכאבה לי הבטן. אחרי הארוחה ישבתי בחדר ואמרתי להורים שלי שלא יפריעו לי ונרדמתי. כשקמתי כבר יצאה שבת סדרתי מערכת וראיתי טלוויזיה, נראה לי שזה היה עד בערך 00:00.
גם אחרי שכיביתי את הטלוויזיה לא רציתי לישון. כל הלילה חשבתי מי האיש הזה ומה הזקן אמר לו
נראה לי שלא ישנתי בכלל הלילה. כשקמתי ללכת לבית הספר ירד גשם חזק, אבל בכל זאת הלכתי. כשנכנסתי לבית הספר, אחד החברים אמר שהמורה שלנו לא יגיע היום ואולי יהיה שיעור חופשי.
נכנסתי לכיתה, עייף ובלי מצב רוח ופתאום נכנס המורה המחליף, הרמתי את ראשי מהשולחן וראיתי את הקבצן.
הייתי פשוט המום!
הוא לימד אותנו אנגלית ואמר שיש לו סוד ומי שיחשוף אותו יקבל פרס. ידעתי שזה קשור איך שהוא לאיש ההוא שראיתי אותו איתו.
חזרתי הביתה, נגמר לי הריתוק ורציתי לצאת החוצה. התקשרתי לחברי אורן שיבוא לישון אצלי. לאחר 10 דקות אורן בא עם שקית בגדים והצעתי לו לחקור יחד את הסוד של המורה המחליף.
אורן שמח והסכים מיד, אולי בגלל שלא היה לנו משהו טוב יותר לעשות.
חשבנו וחשבנו, אך לא הגענו לפתרון התעלומה ואחרי מאמץ של כמה דקות פרשנו מהחקירה למשחק בסוני 5. לפתע, שמענו רעש מוזר מבחוץ וראיתי את המורה ואת האיש שנתן לו פרי ויכולתי לראות בוודאות שזה אבא שלי. אורן ואני היינו מופתעים, ירדנו לחצר ושאלנו את אבא ואת הקבצן, מה הם עושים פה? אבא שמח לראות אותנו ונתן לנו חוברת על פירות הארץ, קראנו והבנו מיד שפירות הארץ חשובים ביותר מכל הפירות בעולם. ומיד הבנו גם את הסוד של המורה הקבצן, הוא חבר של אבא שלי. אפילו היה איתו באותו צוות בטנק בשירות הצבאי שלהם.
