אל תוותר לעולם
בחופש הגדול בימי הקיץ החמים כשהשמש הלוהטת מחממת את גלי הים.
שכבנו אני וחברותיי הטובות בחוף ים נפרד. ונהננו לנו מאכילת ארטיקים טעימים, ומשיחות שנמשכות עד השקיעה.
בעודנו מדברות ניגשה אלינו נערה שאנו לא מכירות, נראתה בת גילנו, צנומה עם שיער ארוך ועיניים כחולות כמו הים . הסתכלה עליי ועל חברותיי והחלפנו מבטים. היה מין שקט באוויר. עד שחברתי הטובה אבישג הציעה לה להצטרף אלינו . התחלנו לדבר איתה ולהתעניין איך קוראים לה ומאיפה באה ובאיזה בית ספר היא לומדת . הנערה עם העיניים הכחולות סיפרה שקוראים לה עדן והיא ומשפחתה עברו דירה לעירנו, ובעצם הם עזבו את הבית שלהם בצרפת והיא לא מכירה אף אחד. תוך כדי שיחה גילינו שהיא מאוד חמודה ונשמח להכיר אותה. בהתחלה התביישתי מעדן בעוד שחברותיי ניהלו איתה שיחה . חשבתי לעצמי שכדאי לי להכיר אותה לעומק ושתהיה חברתי הטובה . הימים חלפו ולא פגשתי עוד את עדן .
היום ראשון ללימודים לכיתה ז התחיל. נכנסתי לכיתה כולי מרוגשת מלפתוח דף חדש מבית ספר חדש
המורה התחילה בסבב היכרות בין הבנות . ואז ראיתי את עדן וכשעדן הציגה את עצמה חייכתי אליה ונופפתי לשלום. אבל משום מה עדן עשתה את עצמה שאינה מכירה אותי.
הייתכן שכבר שכחה את המפגש שלנו בחוף הים? רציתי לדון אותה לכף זכות . ולכן החלטתי שבהפסקה אגש אליה ביוזמתי.
המורה התחילה את השיעור מבלי לבזבז זמן. ונכנסנו עמוק לתוך הספרים. לא שמתי לב איך שהזמן חולף וכבר הגיעה הזמן להפסקה. הייתי מאוד רעבה אבל החלטתי לברר את המתרחש עם עדן, ניגשתי אליה. היא ישבה במסדרון ומסביבה חברות הכיתה. החלטתי שאני אאזור אומץ להתגבר על הביישנות שלי וניגשתי אליה. עדן היתה עסוקה לספר לחברות שמסביבה איך היתה העלייה מצרפת, בעוד עדן מדברת אמרתי בקול ”היי עדן” היא הסתכלה עליי במבט מוזר ואמרה לי ”את מדברת אליי” השבתי לה ”כן” , הרי לא מזמן נפגשנו בחוף הים” והיא רק השיבה לי מול כולם ”את כנראה מתבלבלת” סבבה את ראשה בביטול ולא התייחסה אליי עוד. הרגשתי נבוכה ופגועה, אבל הבטחתי לעצמי שאני חייבת לברר את הנושא. למרות שהיא פגעה בי החלטתי שאני חייבת לדון אותה לכף זכות , בזה אני מאמינה וזו הדרך שלי ”הוי דן כל אדם לכף זכות”.
הזדרזתי לחזור לכיתה להספיק לאכול לפני שמתחיל השיעור. המורה נכנסה לכיתה והמשכנו ללמוד מתמטיקה. מדיי פעם אני מסתכלת לכיוון של עדן אולי היא תזכור, אולי היא רוצה להגיד לי משהו , אולי זה היה סתם אי הבנה. אבל כמה שאני מנסה העיניים שלנו לא נפגשות אחת עם השנייה. המורה כתבה על הלוח שאלה לגבי שברים ומיד הצבעתי כי אני מאוד אוהבת מתמטיקה. אך המורה מחייכת אליי ופונה לעדן ומבקשת ממנה לפתור את התרגיל. עדן מנסה לפתור את התרגיל. בהתחלה עדן קצת מתבלבלת אך בסוף היא מצליחה, המורה אומרת :”כל הכבוד אגם”, ואני אומרת:” המורה קוראים לה עדן אנחנו נפגשנו בחופש” ואגם מסתכלת עליי מחויכת כולה ואומרת עכשיו אני מבינה , עדן ואני אחיות תאומות זהות מאוד אי אפשר להבדיל ביננו . הייתי כל כך מרוצה, מרוצה מזה שהכרתי חברה חדשה . אבל הכי הייתי מרוצה שלא ויתרתי והייתי נחושה לדון את המצב לכף זכות ומאז אני ואגם חברות טובות.
