ילד חדש בכיתה

יפתח כהן
כיתה ה’
נתיב זבולון
נאוה מרמרוש
מודיעין

כל הילדים בכיתה ד'3 חזרו מחופשת פסח. לפתע, באמצע השיעור הרביעי נפתחה הדלת וילד חדש נכנס. "זה דוד," אמרה המורה, "הוא הגיע לכאן מארצות הברית. תתנהגו אליו יפה."
השיעור הרביעי נגמר, הגיעה ההפסקה והמורה יצאה מהכיתה. מול דוד הגיעו כמה ילדים גדולים ואמרו: "תקשיב אם נגלה שאתה מספר את מה שנעשה לך להוריך או למורה אתה תהיה בצרות צרורות!" "מה תעשו לי?" גמגם דוד בפחד. אחד הילדים דחף את דוד על הקיר, "אתה מבין?" שאלו הילדים תוך כדי יציאה מהכיתה בצחוק. דוד יצא מהכיתה כדי לראות אם עוד יספיק לשחק. "מישהו רוצה לשחק איתי?" שאל דוד במבטא אמריקאי. לפתע נעמדו מולו אותם ילדים שהציקו לו "איזה קול מצחיק יש לך!" אמרו, דוד שוב רעד מפחד. "אוי אתה מפחד?!" לגלגו עליו. דוד ברח משם בריצה מהירה שכמוה הם לא ראו אף פעם.
לפתע באמצע הריצה נעמד מול דוד ילד גדול נוסף, "מה אתה רוצה לעשות לי?" שאל דוד, "שום דבר" אמר הילד הגדול, "אני גם הגעתי מארצות הברית והייתי במצבך, אך הפכתי לאחד הילדים המקובלים בזכות כישרוני בכדורסל. ראיתי את הריצה שלך, היא יכולה להפוך אותך למקובל" "תודה," אמר דוד והוסיף: "בינתיים נוכל לשחק יחד?" "כמובן, דרך אגב קוראים לי מוטי." פתאום נשמע הצלצול. "טוב, אז אולי בהפסקה הבאה" אמר מוטי. כשנכנסו דוד ומוטי אל הכיתה ראו אותם הילדים שהציקו לדוד והם התפעלו לראות את דוד ביחד עם מוטי. "מה אתה עושה עם הקטנצ'יק הזה?" שאלו הילדים את מוטי. "שלא תעזו לפגוע בו!" ענה להם מוטי. בסוף היום הגיע דוד לביתו וסיפר להוריו כל מה שקרה לו. "אם הילדים האלה ימשיכו להציק לך תגיד לנו ונדבר עם הנהלת בית הספר!" אמר אביו. "אבל לפחות יש לך חבר מקובל," אמרה אמו.
כשהגיע דוד לבית הספר חיכו לו בכניסה הילדים שהציקו לו. "אנחנו מצטערים," אמרו הילדים, "נוכל להיות חברים?" שאלו. "כמובן!" ענה דוד. "אתה רץ ממש מהר" הוסיפו הילדים. "תודה, בהתחלה חשבתי שאתם מאד מעצבנים אבל עכשיו אני מגלה שאתם נחמדים." אמר דוד. מאז הפך דוד לאחד הילדים המקובלים והאהובים בכיתה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן