חרם בכיתה

מתן גרובר
כיתה ו’
נתיב זבולון
נאוה תמיר
מודיעין

חרם בכיתה/ תמיר גרובר

שלום, שמי רן, אני בן אני  12 ולומד בכיתה ו'. רציתי לספר לכם על חרם שחוויתי לפני חמישה חודשים. הכול התחיל בתחילת שנת הלימודים, הכיתה שלנו עשתה את טקס פתיחת שנה. באחד מימי החזרות בחופש המורה עשתה אודישנים לתפקיד מרכזי בטקס, שחברי מאוד רצו אותו ואני קיבלתי אותו. אחד החברים מאוד קינא בי וגרם לכל החברים שלי להיות נגדי, הוא אמר לכולם שיש לי ריח רע וגם אמר להם שהאוכל שלי מגעיל, אף אחד החברים שלי לא רצה לבואו אלי. אחד מחברי הכיתה פתח קבוצה בווצאפ וקראו  לה: "שונאים את רן" הוא הכניס את רב השכבה וכמובן אותי לא.  בקבוצה הזו הוא התחיל לקלל אותי. הילדים זרמו איתו והילדים שהתנגדו פחדו לדבר, כי הם פחדו שיעשו גם עליהם חרם. נוצר מצב  בו הייתי לבד ולא היה לי עם מי לדבר. בשיעורים אף אחד לא רצה לשבת ליידי ובהפסקות לא היה לי עם מי לשחק. הסתובבתי בבית ספר והרגשתי לבד. ההורים שלי ראו אותי עצוב כל פעם כשחזרתי מבית ספר ולא הבינו למה. הם פנו למורה ושאלו, אם היא יודעת למה רן עצוב היא ענתה שהיא לא יודעת והיא תברר. למחרת המורה שאלה אותי: "רן אם הכול בסדר?" עניתי לה שכן. היא הרגישה שמשהו לא בסדר בתשובה שלי ופנתה לאחד הילדים שלא השתתף בחרם. הוא סיפר לה את  הכל והיא הייתה מזועזעת. לפתע צץ לה רעיון איך לטפל בחרם. היא העבירה שיעור על חרם והילדים הבינו עד כמה גרוע מה שהם עשו וגם הילדים שלא השתתפו בחרם הבינו עד כמה זה לא יפה לעשות חרם. בסיום השיעור פנו כל ילדי הכיתה ובקשו ממני סליחה על החרם שעשו לי, אותו ילד שיזם  החרם הרגיש רע מאוד המורה נתנה לו שלוש משימות שמהם הוא ילמד לפעם הבאה. המשימה הראשונה הייתה לכתוב מכתב התנצלות, במשימה השנייה היה עליו לשחק איתי במשך שבוע בהפסקות, ובמשימה השלישית להעביר שיעור על "דרך ארץ קדמה לתורה" ומאז אין חרמות בכיתתנו.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן